כבוד היושב-ראש, עמיתיי חברי הכנסת וחברות הכנסת, בהתחלה אני רוצה להגיד כמה מילים על – – –
כבוד היושב-ראש, עמיתיי חברי הכנסת וחברות הכנסת, בהתחלה אני רוצה להגיד כמה מילים על מה שמתרחש בנגב. לפעמים אני מנסה לראות את התמונה הכוללת פה בכנסת, ואני רואה על מה אנחנו נאבקים.
תן לי דקה, בבקשה. אנחנו נאבקים על חשמל, אנחנו נאבקים של שיבוץ מורים, אנחנו נאבקים בנגב על הכרה בכפרים. כל התביעות של כל האזרחים הערבים בנגב זה להכיר ב-5%, זה לבנות ב-5% מאדמות הנגב. יש לשחרר את כל העצורים, יש להכיר בכל הכפרים הבלתי-המוכרים בנגב.
לענייננו, החוק: חברים, הזקנים שמקבלים 2,000–2,400 שקל בחודש נאלצים לבחור בין תרופות לבין אוכל, בין דברים כל כך אלמנטריים. הדרישה שלנו היא כל כך צודקת. בפעם האחרונה העלו את קצבת הזקנה ב-2 שקלים; זה היה לפני שלוש שנים. בהצעה שלי אני מבקש להעלות אותה ב-2,000 שקל בחודש, בשביל שהזקנים שלנו יחיו בכבוד.
לפני שש שנים, כשנאבקנו למען התוכנית הכלכלית 922, הבנתי מה פירוש המושג "כסף טוב". מבחינת האוצר "כסף טוב" זה כסף שחוזר היישר, כלומר, אתה משקיע בעשירים, והעשירים מחזירים מיסים. מבחינתם גמלאים זה כסף לא טוב; שכבות מוחלשות זה כסף לא טוב. מבחינתנו, אנחנו, נציגי השכבות החלשות, דווקא להשקיע במוחלשים זה הכסף המוסרי ביותר והטוב ביותר.
אני פונה לחברי הכנסת ולחברות הכנסת לתמוך בחוק הצודק כל כך שלי. תודה רבה.
215 מילים של איימן עודה. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.