קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חברי הכנסת, חברות הכנסת, בני משפחת אבוחצירא היקרים והאהובים, חבריי, אהרן היקר – החבר, הידיד, שהלך לעולמו לפני כמה חודשים, שלושה וחצי חודשים – יש הרבה מה לדבר עליו; הספיק בחייו לעשות מה שהרבה מאוד אנשים לא עשו. הוא היה מהפכן, אבל פשוטו כמשמעו, לא כמליצה. בחור צעיר, בן לאחת המשפחות המיוחסות בישראל, משפחת רבנים מפוארת. כפי שאמרת, היושב-ראש, הוא התחיל כמורה, אבל ראה את המצוקה האדירה של כל העלייה שעלתה ממרוקו ובכלל מארצות המזרח, שלצערנו הרב, הקליטה שלהם – הקליטה הגשמית והקליטה הרוחנית – לא צלחה בישראל, מדינה חדשה שמתמודדת עם מלחמות, עם אמצעים כלכליים קשים, ובכל זאת הרבה סוגי אוכלוסיות, כל אחד עם המורשת שלו, עם המסורת שלו, עם המנטליות שלו, מכל העולם נקבצו – לא מאשים אף אחד, אבל זאת המציאות. והוא ראה והגיע למסקנה, כמו שנאמר בפרקי אבות, "אם אין אני לי מי לי", והוא החליט לקחת בעצמו את העניין. זה לא היה פשוט באותה תקופה, מי שמכיר. היום זה יותר קל, היום זה דור אחר לגמרי; אז היה דור עם תנועות, עם מסגרות – קשה מאוד היה לפרוץ את המסגרות הללו; מסגרות מאוד שמרניות, מאוד סגורות. אני הכרתי קצת את התקופות הללו, אז אני יודע להעריך את גודל המהפכה שהוא עשה אז, כבחור צעיר – להיכנס ולפרוץ בתוך מפלגת מפד"ל השמרנית, הוותיקה – בא כבחור צעיר והצליח מהר מאוד להגיע להנהגה שלהם שם, ובתוך ההנהגה לעשות הפיכות נגד. הוא עם צעירים אחרים שהיו אז במפד"ל עשו הפיכה והחליפו דור. הוא היה אחד מהשותפים לכך.
אבל בעיקר אני רוצה לדבר – אדוני היושב-ראש וחברי הכנסת, לא היינו באותה התנועה – אני שייך לתנועת ש"ס, הוא לא היה חבר תנועת ש"ס – אבל אני אמרתי את זה בלוויה שלו כשהספדתי אותו, ואמרתי את זה גם באזכרה: הוא הקים את תמ"י בשנת 1981; ש"ס קמה בשנת 1984. אני אומר, את הזרעים של ההפיכה, את האומץ של ההפיכה הזאת, לקום נגד הממסד האשכנזי שהיה אז באותה תקופה, כשהספרדים – לא היה להם כמעט ייצוג, בטח לא בהנהגה ובטח לא בהובלה, לא הרוחנית ולא הפוליטית – אהרן קם ועשה מעשה מאוד מאוד אמיץ בזמנו, ללכת נגד כל הממסד – שהיה ממסד חזק מאוד – של המפד"ל אז, והקים תנועה; צעד עם סיכונים מאוד גדולים. הוא היה חלק מהמפד"ל, הוא היה בהנהגת המפד"ל, עזב את כל זה והקים מפלגה ספרדית מסורתית כדי לייצג את הציבור הספרדי ולרומם אותו – לא צעד פשוט, מי שמכיר את אותה תקופה – והוא הצליח, הוא הביא שלושה מנדטים, וזו הייתה הפיכה גדולה מאוד.
אני זוכר את עצמי, אני הייתי אז בחור צעיר, הייתי עדיין בישיבת חברון, בדיוק באותה שנה התחתנתי. ולמרות שאני לא הצבעתי בשביל תמ"י – אני הצבעתי אז לאגודת ישראל, זאת הייתה המפלגה החרדית היחידה שהייתה – הרגשתי, כבחור ספרדי, הרבה מאוד גאוות יחידה, שסוף-סוף קם בחור ספרדי ואומר באומץ: אנחנו מפלגה ספרדית, אנחנו רוצים לייצג את עצמנו, ודי לפטרונות. זאת הייתה פחות או יותר הסיסמה. ואני מאוד שמחתי, הייתה לי גאווה גדולה בזה. אין לי ספק שלי כבחור צעיר בשנת 1984, שגם הייתי שותף להקמה של התנועה של ש"ס, גם כנגד הממסד האשכנזי אז בציבור החרדי – הצעד שאהרן עשה נתן לנו הרבה מאוד כוח, לנו כצעירים ספרדים, לעשות את הצעד הזה.
אני יודע שאהרן מאוד מאוד שמח – מאוד מאוד שמח – בהצלחתה של תנועת ש"ס. לא הייתה לו שום קנאה, חלילה, אלא להפך. אני כבחור צעיר שנכנס למערכת – אהרן, שכבר היה אז חבר כנסת מטעם הליכוד, מאוד עודד אותי, מאוד חיזק אותי, נתן לי המון עצות. מי שיודע, הוא היה פוליטיקאי מאוד מאוד מאוד חכם ופיקח, עם הרבה מאוד ניסיון. לא לכל העצות שלו שמעתי, וחלק אני מצטער שלא שמעתי, ואני לא אפרט.
לא, לא, לא. במשך כל השנים שמרנו באופן אישי על ידידות מאוד קרובה. מאוד קרובה. הוא היה באמת חבר ורע, והוא ייצג – כשהוא היה שר הדתות הוא תיקן דברים, אפליות שהיו במשך שנים, בעיקר לגבי רבנים ספרדים. הוא דאג לשבץ רבנים ספרדים שבאו מהעלייה – גדולי תורה שלא היו להם משרות, דיינים – התחיל לעשות קצת אפליה מתקנת, למנות דיינים ספרדים, רבנים ספרדים, לדאוג לתקנים, לדאוג למשרות. הוא עשה ככל יכולתו כדי לעזור גם מבחינה רוחנית וגם מבחינה גשמית לציבור הספרדי, ואני שמח כיושב-ראש תנועת ש"ס שכבר עשרות שנים התנועה ממשיכה את מה שהוא זרע. אומנם לא באותה מתכונת ואולי לא באותו מצע, אבל הזרע הזה, שהספרדים יכולים לדאוג לעצמם, יש להם גם הנהגה רוחנית וגם הנהגה פוליטית – זה אהרן, יש לו בזה שותפות, ואני אומר את זה לזכותו. כל מה שהיום ש"ס עושה ומה שעשתה, מפעלי החינוך ומפעלים בנושא דת ומדינה – לאהרן גם יש חלק בכותל המזרח בעניין הזה. יהי זכרו ברוך.
744 מילים של אריה מכלוף דרעי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.