הסכם טיעון עם תוקפי הרב מאלי

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

קודם כול, אלה שתי סוגיות שונות. אני אומר מראש שהסוגיה השנייה, שנוגעת להסדר הטיעון, אני לא יכול להשיב עליה, כי כמו שאתה יודע, חלק ניכר מהתיקים מתנהלים על ידי התביעה המשטרתית. התיק הזה נוהל על ידי התביעה המשטרתית. אינני יודע מה היו הטעמים להסדר הטיעון, אבל אני רוצה להתייחס לחלק הראשון של השאלה, שלפרקליטות כן הייתה נגיעה בו, וזה מה היו סעיפי האישום בתיק.

ההחלטה שהתקבלה בפרקליטות המדינה – תפקידים מיוחדים, שאין מקום לייחס לנאשמים מניע גזעני, נבעה מחומר הראיות. סעיף 144ו לחוק העונשין זה הסעיף שמבסס מניע גזעני, וייחוס מניע גזעני על פי הפסיקה מחייב הוכחה מעבר לספק סביר שהעבירה בוצעה ממניע גזעני. התיק, תיק שנבחן לעומק, התבצעו בו שתי השלמות חקירה שנועדו לשוב ולבחון קיומו של מניע גזעני, ובכל זאת לא היה בזה כדי לשנות את המצב הראייתי. חומר הראיות העלה שהאירוע האלים החל בשל כך שהנאשמים סברו או לפחות כנראה זו הייתה הגרסה שלהם, שנפגעי העבירה הסיגו גבול, וצעקו לעברם לפנות את המקום. נפגעי העבירה הגיבו בהתבטאויות מילוליות וצילומם של הנאשמים באמצעות הטלפון הסלולרי. בנסיבות הפרטניות של התיק והתשתית הראייתית שהייתה התגבשה מסקנה שאין די ראיות להוכיח את הסעיף הזה, דהיינו, התגבשות מניע גזעני, והם הועמדו לדין על סעיף אחר, ללא הסעיף של 144ו.

אני רוצה רק להוסיף ולומר שבכל מקרה, בעיניי זה אירוע מאוד חמור. במשפט פלילי צריך להוכיח דברים מעבר לספק סביר. והתביעה בוחנת אפשרות סבירה להרשעה והיא בוחרת את סעיפי האישום בהתאם לתשתית הראייתית לגבי לאיזה סעיפים יש תשתית ראייתית, לפי דעתם.

בבקשה.

אני, אני חושב, אני לא יודע את התשובה. ואני מקווה – – –

אני מתכוון לבדוק אם אנשי משרדי. בנסיבות של האירוע, הרב הוא נפגע עבירה, ואומנם נפגע עבירה הוא לא צד פורמלי לתיק אבל בהחלט יש לו מעמד, והיה ראוי להיות איתו באינטראקציה. ואני אבדוק את הדבר הזה.