כבוד היושב-ראש, כבוד השר, חבריי חברי הכנסת, מיכל רוזין, לא רק רם שפע הוא חבר שלך, זה בסדר. זה נכון שאת זוכרת שלפני שבועיים, ב-18 בדצמבר, קיימנו, ביוזמה שלך, את ציון יום זכויות האדם הבין-לאומי – מירב בן ארי, יא מירב, תני לי את זה, שנייה. רם שפע, אנחנו קיימנו דיון בדיוק על העניין הזה של זכות היסוד לבחור ולהיבחר, ורם, אנחנו חושבים שבאמת מדובר בהצעה שהיא הצעה טובה, שפותרת מצוקתם ובעייתם של חלקים מהאזרחים, למשל בקיבוצים, למשל סטודנטים. אבל יש אוכלוסייה שלמה – סמי אבו שחאדה – יש אוכלוסייה שלמה, ואנחנו בדיוק דיברנו על זה בוועדת הפנים, שהם אזרחים אבל אין להם יכולת לממש את זכות הבחירה שלהם בגלל שהם צריכים לנסוע וללכת מרחק של 40, 50, 70 קילומטר על מנת לממש את ההצבעה.
במקרה. בנגב, כל היישובים – – –
בדיוק. וכל היישובים, מיכל, ואדוני השר, אנחנו בדיוק דיברנו על זה, והשרה מיכאלי, ולכן אני מקבל את הצעתה של חברתי לוועדת החוקה לשעבר והשרה דהיום מרב מיכאלי, ואנחנו באמת – אז בוועדת החוקה אנחנו, אדוני היושב-ראש, נגיש את התיקונים האלה, על מנת להבטיח שאנחנו נרשום את תושבי הפזורה ותושבי הכפרים הלא-מוכרים, שרשומים ברהט, בערערה שבנגב, ובחורה ובלקיה.
אני חבר ועדת בחירות מרכזית; היינו גם המון שנים ביחד, אדוני היושב-ראש – –
– – זה חוק טוב, אבל זה חוק שצריך לענות – אם כבר מקדמים את זה ומביאים חוק כזה שיתקן את העניין הזה של הכתובות, ולהקל – וזו המגמה, ואנחנו מברכים על המגמה הזאת – אז אנחנו צריכים גם להקל ולהנגיש את הקלפיות ליותר מ-120,000 תושבי הכפרים הבלתי-מוכרים בנגב. תודה.
253 מילים של אוסאמה סעדי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.