עמידר ביפו

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

אדוני היושב-ראש, חבריי השרים וחברי הכנסת, להלן התשובה: סך כל היחידות ביפו המשמשות למגורים ומנוהלות על ידי עמידר הן 1,034 דירות, ומהן מושכרות בשכירות מוגנת 703 דירות ומושכרות בשכירות חופשית 63 דירות. יחידות המוחזקות שלא כדין על ידי מחזיקים הטוענים לזכויות, למשל בני משפחה שלא זכאים על פי חוק להמשיך ולהחזיק את הדירה, דיירים שלא שילמו את חלקם ומקרים מסוג כזה זה 163 דירות, ויחידות המוחזקות שלא כדין על ידי פולשים, מחזיקים שלכאורה נכנסו לנכס בלי שהייתה להם איזושהי זיקה קודמת אליו כי הם לא בני משפחה ולא אלה שהפסיקו לשלם את התשלום שהם צריכים לשלם אלא פשוט אנשים שבאו לגמרי מבחוץ ופלשו לדירות – 105 דירות כאלה. זה לגבי השאלה הראשונה.

לגבי השאלה השנייה, תביעות פעילות שנמצאות בערכאות משפטיות לפינוי נכסים המשמשים למגורים יש 102 בסך הכול, מהן 18 תביעות בשל חובות כספיים של דיירים מוגנים ו-84 תביעות נגד מחזיקים שלא כדין. אין בשלב זה מכרזים על נכסים המוחזקים על ידי דיירים מוגנים.

לגבי השאלה השלישית, יש כרגע הליכי הוצאה לפועל פעילים אחרי פסקי דין לפינוי שכבר ניתנו, בשונה מהמקרה הקודם, של 106 יחידות המשמשות למגורים. בכל המקרים מדובר במחזיקים שלא כדין, ולפני כל פינוי בפועל כמובן נבחנות הנסיבות הספציפיות של המקרה.

עכשיו, לגבי השאלה הרביעית שלך, אדוני חבר הכנסת, לגבי השאלה כמה זה פלישה חלקית או מלאה – אין הגדרה כזאת שאנחנו מכירים משפטית, פלישה חלקית או מלאה. אני ציינתי שיש הגדרות של פלישה של אנשים שהם ללא שום זיקה לנכס, לכאורה, לפחות לפי הנתונים שבידינו, והחזקה שלא כדין על ידי גורמים שלכאורה לא אמורים להישאר שם, כמו בני משפחה שלא זכאים או אנשים שהפסיקו לשלם. זאת ההגדרה היחידה שאני יודע להבחין, וכאמור, יש 105 יחידות "פלושות" שמשמשות למגורים. עד כאן לגבי הנתונים שאדוני ביקש.

כאמור, אני לא יכול להתייחס למקרים הספציפיים, כי כפי שברור לך, לא ציינת אותם ולא בדקתי, אז אני לא יודע להתייחס למקרה ספציפי שציינת. אבל אני מניח, סתם כהשערה, שמן הסתם המקרים שאתה מדבר עליהם הם מקרים של פינוי דירות לאחר שניתנו פסקי דין לגבי אנשים שלא צריכים לפי חוק להימצא שם, למשל, כי הם היו פולשים או פולשות מלכתחילה, או לחלופין הפכו למחזיקים שלא כדין, בני משפחה שנשארו בדירות ולא היו זכאים להישאר שם, ולכן נאלצו להתפנות משם לאחר שניתן פסק דין. הרי חוץ מפלישות טריות, אדוני מכיר, אי-אפשר לפנות בלי דיון משפטי מסודר ובלי פסק דין מסודר. אני מניח שזה הסוג של המקרים.

איזה פתרונות? לצערי יש קבוצות גדולות מאוד של אוכלוסייה במדינת ישראל – ושר הרווחה מכיר את זה היטב – שהן משפחות קשות יום מכל מיני סוגים: משפחות מרובות ילדים, אימהות חד-הוריות. חלקן זכאיות לדיור ציבורי. מי שמתוך המקרים שציינת זכאי לפי חוקי המדינה והקריטריונים הפעילים לדיור ציבור, צריך להירשם בתור לדיור ציבורי, וברגע שהוא נרשם בתור ונקבעה הזכאות שלו, הוא מקבל מהמדינה סיוע בשכר דירה בהיקף נדיב, שמאפשר באמת לשכור דירה סבירה גם באזורים במרכז הארץ, אפילו בתל אביב. לעומת זאת, מי שלא זכאי לדיור ציבורי, קרי גם אם מצבו קשה אבל הוא לא מספיק קשה כדי להיכנס לקריטריונים – למשל אם לא מדובר על עולים אז אם חד-הורית עם ילד אחד או שניים, שלפי הקריטריונים לא נכנסת לזכאות לדיור ציבורי גם כשההכנסה שלה נמוכה – משפחות כאלה, אם הן נמצאות זכאיות לסיוע בשכר דירה, וזה גם כן צריך לעבור תהליך של קביעת זכאות, מקבלות סיוע בשכר דירה. כמובן, בשונה מזכאים לדיור ציבורי, הסיוע הזה הוא סיוע חלקי בלבד ולא מאפשר לכסות מכספי סיוע את מלוא עלות השכירות, אלא מחייב אותם להוסיף מכספם ורק להיעזר במדינה בתשלום השכירות.

משפחות גם מהסוג הראשון וגם מהסוג השני – אם אני לוקח את התור של משרד השיכון ומשרד הקליטה ביחד, יש כ-30,000 משפחות שממתינות לדיור ציבורי וזכאיות לו, ויש הרבה יותר משפחות שלא זכאיות לדיור ציבורי אבל הן משפחות קשות יום ומקבלות רק סיוע בשכר דירה. ולכן דינן של המשפחות שאדוני מציין יהיה כמו כל אותן עשרות אלפי משפחות ישראליות מכל הקבוצות ומכל המגזרים שמקבלות את הסיוע בגובה שהמדינה מסוגלת לתת בהתאם למעמד הכלכלי-חברתי.

תודה רבה.