קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני סגן השר חבר הכנסת שוסטר, תראה, אנחנו יודעים היטב מה מידת ההרתעה שהריסה כזאת יוצרת. המסמוס בזמן הוא אולי הפקטור הכי בעייתי בהרתעה. וכשאתה מחבר את זה לנושא של משכורות למחבלים, הרי המשפחה של אותו מחבל רוצח נקלה, ברגע שהוא רצח יהודי בגלל שהוא יהודי, ולשמחתנו נורה ונהרג – המשפחה מתחילה לקבל משכורות חודשיות מהרשות הפלסטינית.
עכשיו, אתה מחבר את המשכורות ששר הביטחון בנדיבותו כי רבה אתמול הודיע לרשות הפלסטינית שהם יקבלו הלוואת גישור כדי שיוכלו לשלם משכורות למחבלים – זו התוצאה – ובמקביל אתה מתאר את הריסת הבית כמשהו משיקולים מקצועיים. איפה ההרתעה מהווה שיקול מקצועי? אני לא מצליח להבין. פה מדובר בירושלים, לא ברמאללה ולא בשכם; מטר מכאן. למה אנחנו מחכים? והוא רוצח נקלה, הוא לא ילד בן 17 – שגם הוא רוצח נקלה, אבל שם, אתה יודע, זה לא הבית שלו, זה הבית של ההורים וכו'. פה מדובר ברוצח מבוגר, אימאם, איש דת, איש חמאס. אם אנחנו לא מטפלים במהירות בדברים האלה אנחנו מזמינים את הרצח הבא.
161 מילים של אבי דיכטר. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.