פתיחת מעון נעול ייעודי לתחלואה כפולה

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

תודה, גברתי. אדוני היושב-ראש, חברות וחברי כנסת נכבדים, השר. אכן קיים תור המתנה – שהולך ומצטמצם, ואני שמח על כך – למסגרות בחסות הנוער, כפי שציינת, גברתי. לצערי, חלק מהעיכוב נובע ממשא ומתן, שאנחנו מנהלים עם ראשי ערים, ראשי מועצות. העיכוב הוא לא בשל תקציבים. יש תקציבים, יש תוכניות, יש תוכניות אדריכלות. אנחנו לאט לאט משכנעים את ראשי הערים. עם חלקם זה הולך מצוין, עם חלקם זה הולך קשה יותר, כי אנחנו צריכים שהם יסכימו שבתחום שיפוטם אנחנו נבנה.

מתחילת כהונתי עשיתי את הדברים האלה: 1. פעולות לפתיחת מסגרת נוספת במעון טללים שבדימונה – ואני כאן רוצה להודות ראש העיר, שהיה איתנו בסיור והסכים. זה היה חשוב מאוד; 2. מנכ"לית המשרד, הגב' סיגל מורן, מלווה אישית את הבנייה ואת התוספות האלה, שהן מאוד מאוד חשובות. אגף הבינוי של משרד הרווחה קיבל הוראה ברורה שזה הדבר הראשון בעדיפות.

אני רוצה שתבינו שחברת הכנסת וולדיגר מתייחסת למציאות שבה אנשים עם תחלואה – גם עם תחלואה כפולה – חבר'ה צעירים, מחכים למקום ונמצאים ברחוב. זאת האחריות שלנו. הייתה רשימה של כ-70; הרשימה צומצמה באופן משמעותי, כי גם בתוך המוסדות הקיימים אנחנו לאט-לאט מרחיבים ומסבים עוד חדרים. אל תשכחו שבסופו של דבר אנחנו חייבים לילדים האלה, לילדות, לצעירים, לצעירות, שהם יבואו למקום שנראה כמו הבית שלהם, ולא איזה חדר בחלופת מעצר. הם חיים שם תקופות של כמה חודשים. אנחנו עסוקים בזה כל הזמן. אמרתי, שוב, מבחינה תקציבית אין שום בעיה. הכסף נמצא. זהו. גברתי, בבקשה.

אין מספרים כאלה, גברתי. המספר שאמרתי הוא המספר שמשרד הרווחה מכיר. יכול מאוד להיות שיש נערים שעדיין לא – – –

א. נמצאו סידורים. אמרתי, הרשימה צומצמה בצורה משמעותית מאוד, אבל יכול מאוד להיות. החיים מובילים אותנו לכך שכל יום, כל יום יש לנו עוד ועוד מקרים כאלה. אנחנו ערוכים, כל הצוותים בירושלים, בתל אביב. גם בפריפריה וגם בערים הגדולות יש צוותים של עובדים סוציאליים, של אנשי מקצוע, שמטיילים בלילות ואוספים את הילדים האלה. לרובם הגדול זה המגע הראשון, זאת הפעם הראשונה שאנחנו נתקלים בהם, אבל מהרגע שיש את החיבור אנחנו עליהם, אנחנו לא עוזבים אותם.

לצערי הגדול, יש בערים גדולות – טבע הדברים שכולם מגיעים לתוך המטרופולין – בערים גדולות אנחנו מוצאים כמעט כל שבוע ילדים מנותקים מהבתים, בלי עורף משפחתי או בריב עם המשפחות, שנמצאים. תקופת הקורונה לא הקלה עלינו אלא ההפך. אני רוצה להגיד שבפנימיות של משרד הרווחה נוספו עוד 500 ילדים אחרי הקורונה – זה דבר שלא היה מעולם. כל כך הרבה ילדים צעירים איבדו את העורף המשפחתי ופנו אלינו, כדי שנקלוט אותם בפנימיות ונטפל בהם. אמרתי, אני משער שכשנסיים את הבנייה באותן ערים שעימן הגענו להסכמות, 70 החבר'ה האלה לא ימתינו אלא יטופלו.

אני הייתי רוצה להיות זהיר יותר, ואני מבטיח להעביר לך בכתב, גברתי, כבר מחר – לחזור למשרד ולעשות בדיקה בדיוק למה יש המתנה. אם יש המתנה, לאילו מוסדות? כמה בנים וכמה בנות? אני חושב שאנחנו נדייק את המספרים. 170 בוודאי ובוודאי אין; אני יודע על 70. חלק מה-70 האלה, ההמתנה תלויה גם בהחלטות של בתי המשפט. את יודעת שהילדים מגיעים למקומות כאלה בצווים של בתי המשפט, זה לא שאנחנו מחליטים, ולעיתים יש עדיין דיון בעניינם. אני אעביר לך את החומר, גברתי. תודה רבה, אדוני.