קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
חבר הכנסת בן גביר, דגל מדינת ישראל מונף בראש מערת המכפלה בגאווה לאומית, אם יורשה לי לומר. הנפת הדגל בתוך מערת המכפלה מתקיימת באופן קבוע. אפשר לראות את זה, כל מי שמגיע גם לטקסים, בחוץ, בפנים. מערת המכפלה היא אכן מקום מורכב ורגיש, ולכן כל אירוע, כל פרט, נבדקים.
עכשיו נדבר לגופה של השאלה, לגופו של האירוע. האירוע שאליו התייחסה השאילתה – מדובר היה במה שנקרא יום "חריג יהודי", שבו המערה פתוחה רק ליהודים. ביום זה הגיע אדם כשהוא מחזיק דגל ישראל, וכוונתו הייתה להיכנס – ואתה מכיר טוב את המקום – לתוך אולם יצחק, הנמצא בצד המוסלמי, בזמן חריג וללא תיאום ואישור מטעמנו. על כן, לא אפשרו את זה, ובצדק לא אפשרו את זה.
אני אומר לך עכשיו, מעבר למה שכתוב או נאמר: בדקתי; טוב שלא אישרו את זה. הדגל נלקח והושב לו מחוץ למערה. כאמור, במערת המכפלה מתנוססים דגלי ישראל בכל פינה, והמשטרה תאכוף כל פעילות שאינה מתואמת עימה ואשר יש בה חשש להפרת שלום הציבור וביטחונו. לכן, פה אני מתנגד לאמירה שלך בפתיח. דגל ישראל הוא הדגל של מדינת ישראל, הוא הדגל שלך והוא הדגל שלי, אבל במקום שהוא לא צריך להיות בגלל אותם כללים שנקבעו, הוא לא יוכנס. לכן, באותו יום, באותו אירוע, באותו מקרה, באותו פרק זמן, בדין נהגה המשטרה. זאת התשובה.
למה להעליב? למה אתה חושב שאני לא מכיר?
אבל אני מכיר את המקום. לזה התכוונתי.
אז זה בדיוק העניין. אנחנו הפעלנו שיקול דעת, ולא מכניסים לשם דגל ישראל, למקום הזה, לפי כללים שנקבעו לא היום ולא אתמול, לא לפני שבוע ולא לפני שבועיים. זה הכלל, זה הסטטוס קוו וזאת הדרך שבה נוהגים. לא היה פה שום חריג. ולכן אני אומר שמה שאמרת קודם, כאילו היה פה איזה שינוי מהמצב הנוהג ולא מאפשרים ללכת בגאון ובשמחה ב"חריג יהודי", להיכנס למערת המכפלה, זה פשוט לא נכון ברמה העובדתית.
301 מילים של יואב סגלוביץ'. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.