תודה רבה. כבוד היושב-ראש, חברי וחברות הכנסת, כבוד השר, אני מגישה את הצעת החוק הזו בשמי ובשם חברת הכנסת גבי לסקי ונעמה לזימי, לאחר דיון שהתקיים אצלי בוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי. שם גילינו שנעשה עוול תוך כדי החקיקה שעשתה הממשלה ביולי 2021: כאשר ב-4 ביולי חוקק תיקון מס' 225 לחוק הביטוח הלאומי, שלפיו תשלום דמי אבטלה ביציאה לחופשה ללא תשלום – כלומר החל"ת, מה שנהוג, ובשנתיים האחרונות אנחנו משתמשים בזה הרבה, יציאה לחל"ת – התיקון היה שיציאה לחופשה ללא תשלום, מי שיצאה לחופשה ללא תשלום, או מי שיצא לחופשה ללא תשלום, יוכלו לקבל דמי אבטלה רק במצב שבו המעסיק יזם את הוצאת העובד לחל"ת לתקופה של 30 ימים רצופים לפחות, ובתנאי שהעובד אינו זכאי לתשלום בתקופת החל"ת. זה היה השינוי, התיקון, שעשה משרד האוצר, או שהממשלה עשתה, ביולי השנה.
חקיקה זו, שבאה להתמודד עם הצורך להסדיר מחדש את הזכאות לדמי אבטלה בחל"ת שהייתה נהוגה בתקופת הקורונה, הביאה לכך שיבוטל נוהל שהיה קיים כבר במוסד לביטוח לאומי ולפיו נשים שיצאו לחל"ת לאחר לידה היו זכאיות בתקופה הזו לדמי אבטלה, ככל שמדובר בסיבות מוצדקות. הנוהל קבע כי סיבות מוצדקות היו מקום עבודה מרוחק, עבודה בשעות לא מקובלות ומצב בריאותי המצדיק יציאה לחל"ת. כך, עקב חקיקה זו, נמנעה האפשרות מנשים להיות זכאיות לדמי אבטלה בתקופת החל"ת לאחר הלידה, למרות שקיימת סיבה מוצדקת לאי-חזרתן למקום העבודה.
אני חייבת להודות לארגון מרשם לרופאים ורופאות מתמחים, אשר הסב את תשומת ליבי לבעיה הזו. אני לא יודעת בינתיים אם כשהממשלה חוקקה את החוק הזה, היא לא שמה לב לכך שבעצם היא מבטלת את הזכות הבסיסית הזו של נשים שילדו, שאחרי שלושה חודשים של חופשת לידה – ויש להן סיבות מוצדקות לא לחזור לעבודה – היו מקבלות דמי אבטלה, לפי החלטת הביטוח הלאומי, אם היו ניגשות ומבקשות את זה. כאשר מחקו את הזכות הזו, השאירו נשים, יולדות, שיש להן מקצוע ועבודה סדורה, מקצועיות, כך שאם הן חוזרות לעבוד, העבודה מחייבת אותן להיות מנותקות לשעות די ארוכות מהתינוקות שלהן, וגרמו למצב שבו האימא לא תוכל, גם רגשית וגם פיזית, להיות לצד התינוק שלה, כמו במקרה של רופאות מתמחות.
כולכם יודעים על הבעיה הרצינית של תורנויות מאוד ארוכות, שיכולות לגרום לפעמים, עם זמן הנסיעה מהעבודה ואל העבודה, לריחוק של 32–36 שעות מהבית. זה אומר שאימא, אישה, או רופאה או אחות, שהשאירה בבית תינוק בן שלושה חודשים, תהיה מרוחקת ממנו, רחוקה ממנו, 36 שעות. האם זה מצב נורמלי? האם אישה כזאת צריכה לבחור בין להיות רחוקה מהתינוק שלה לבין לקבל את זה, כדי שיהיה לה מקור פרנסה? אני חושבת שזה מצב לא נורמלי, במיוחד שזה התקיים כנוהל. באוצר ענו לנו שהם לא שמו לב שזה קרה בחקיקה שהובילה הממשלה ולכך שהם גרמו לאובדן הזכות הזו או לביטול הנוהל הזה. אז אם זאת הייתה טעות, אני ביקשתי שיתקנו אותה.
אני חייבת גם להזכיר שלאחר הדיון שהתקיים אצלי בוועדה, אני פניתי לשרים המעורבים בעניין בבקשה לתקן את המצב עוד לפני שתסתיים החקיקה בעניין ולפני שאני מגישה הצעת חוק. אמרתי: זה היה נוהל. תחזירו את הנוהל – לא יהיה צורך בחקיקה. והאמת, אני קיבלתי את התמיכה של שרת הכלכלה, של שר הבריאות, של שר הרווחה וגם של הביטוח הלאומי. כולם הבינו את הטעות שנפלה, ואמרו שהם יצדדו בהחזרת הנוהל הזה. לצערי הרב, האוצר, שטען מלכתחילה שלא הייתה כוונה לבטל את הנוהל הזה – כנראה מצא חן בעיניו שהוא חוסך איזשהו סכום, ועכשיו אנחנו במגעים, אנחנו מדברים ומנסים באמת למצוא פתרון.
אני חייבת להגיד שזה תיקון טעות שמאוד חשוב לעשות אותו. אנחנו במגעים עם משרד האוצר. אני מנסה לקדם איזושהי הסכמה. כבוד השר חמד עמאר, אני בדיוק מדברת על זה שאנחנו במגעים סביב החוק שאני מציגה. אני מאוד מקווה – ואנחנו הגענו לסיכום שאנחנו נדחה את ההצבעה עד שנשב ונקיים דיון עם האוצר. אני מאוד מקווה שתיקון הטעות, שהוגדרה כטעות על ידי האוצר בזמנו, שתוך כדי חקיקה לא שמו לב לביטול – נמצא דרך להחזיר את זה על ידי החקיקה, ונוכל באמת לתקן את המצב. תודה רבה.
אנחנו דוחים את ההצבעה עד שנקבל את ההסכמות.
632 מילים של עאידה תומא סלימאן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.