קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
ובכן, הארת את עיניי לנושא שלא הכרתי, ומסתבר שצה"ל מעניק ספרים בטקס השבעה בהתאם לדתם ולאמונתם של החיילים. התמונה שאליה אתה מתייחס, חבר הכנסת בן גביר, צולמה אכן בטקס ההשבעה. אחרי בירור עולה כי החייל ביקש להישבע על ספר מביתו.
ככלל, וככל שהמשימות המבצעיות מאפשרות זאת, צה"ל מתחשב ברגשות חייליו. בטקס השבעה ראוי לתת משקל מרכזי לרגשות החייל הנשבע אמונים לצה"ל, ומשקל נוסף, אבל משני, לתחושות סובביו.
אני לא יכול לומר לך אם צה"ל מחלק את ספרי הברית החדשה. אני יודע שצה"ל מוצא לנכון, כמו שאמרתי, לתת חשיבות רבה יותר, ממוקדת, לרגשותיו של אותו חייל שנשבע אמונים, והוא נשבע להקריב את כל-כולו לעיתים. לכן, גם אם הנושא גורם לאי-נוחות מסוימת למי שמתבונן – מותר, זה לגיטימי – החשיבות הגדולה, או הדגשת החשיבות, היא על מה שמרגיש החייל שצריך להישבע לצה"ל.
אם זה ממש חשוב לך, אני מוכן לבדוק את השאלה ולענות לך באופן עצמאי.
אגב, ההגדרה היותר טובה – ותחשוב על זה – היא מדינת היהודים הדמוקרטית. המדינה היא לא יהודית – המדינה היא מדינת היהודים, והיא דמוקרטית.
168 מילים של אלון שוסטר. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.