אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני מצטרף לכל הדברים שאמר חברי חבר הכנסת אבי מעוז. יש הצעת חוק שאנחנו הנחנו, ואני מבקש לומר בקצרה – אין לי את כל עשר הדקות, רק שלוש דקות. מדובר, כפי שאמר אבי מעוז – – –
כמו שאמר אבי מעוז, אנחנו מדברים על הסכמה. הסכמה בין שני בעלי דין.
שני בעלי דין אומרים: אנחנו רוצים לדון על פי דין תורה, מדובר על בוררות בין שני בעלי דין שהם שניהם עושים את זה בהסכמה. בכנסות קודמות היו דיונים שלמים על העניין הזה, איך זו הסכמה. אנחנו מוכנים לכל דבר שאכן יצמיד את העניין להסכמה. אני רוצה רק להגיד כמה דברים בקצרה. האחד, את אותה הצעת חוק שאני מגיש עכשיו הגיש בכנסת העשרים-ושלוש חבר הכנסת מתן כהנא. השר מתן כהנא. אותה הצעת חוק, מילה במילה, עם אותם דברי ההסבר. הוא הניח את הצעת החוק הזאת, הצעת חוק שיפוט בתי דין דתיים (בוררות). את החוק הזה הגישו בעבר – אני גם מביא את זה בדברי ההסבר: הצעת חוק זהה הונחה על ידי חבר הכנסת זבולון אורלב, על ידי חברת הכנסת לשעבר פינקלשטיין, על ידי חבר הכנסת זבולון כלפה, על ידי חבר הכנסת אורי מקלב, יחד איתי – שורה ארוכה של חברי כנסת, כאלה שרוצים שיהיה שיפוט, ובמקרה הזה, בוררות; שידונו בוועדה, אם המליאה תאשר את זה, אם אפשר לעשות את זה גם בשיפוט או לעשות את זה רק בוררות. מה שאני מבקש זה לאפשר לשני אנשים – ואלה שהגישו את הצעת החוק הם כולם אנשים דתיים, כולם חברי כנסת דתיים – דתיים מהמפד"ל של אז.
כל הנושא הזה היה מעוגן בעבר, עד שהיה בג"ץ בנושא הזה, ובג"ץ אמר: כדי לעשות שיהיה שיפוט או בוררות בין שני בעלי דין, שמסכימים לעשות את זה – בהסכמה – בבתי דין, צריך שהכנסת תחוקק את זה. בג"ץ לא אמר שאי-אפשר לעשות; אפשר, ובתנאי שהכנסת תאמר את זה, שהכנסת תאמר את זה בחקיקה.
עכשיו אני עושה חשבון – חברי הכנסת שנמצאים בקואליציה, לא רוצים לאפשר לי? אני מגיע לבוררות עם בעל דין שלי, שנינו מבקשים שתהיה פסיקה של בורר בבית דין רבני – לא לאפשר לי את זה? הרי אני לא כופה את זה על אף אחד. אני לא אומר שבעל הדין שלי, אם הוא לא מסכים, יהיה חייב לבוא אתי לבית דין רבני. לא, צריך הסכמה. אני לא כופה על מישהו – הוא לא רוצה בכלל בבית הדין, הוא רוצה שהכול יהיה בבית המשפט או שהכול יהיה על פי דיני הבוררות ולא על פי דין תורה – אני לא אומר לו לא. אבל אני מבקש ממנו שיאפשר לי ולבעל דיני – תאפשר לנו, אם שנינו מסכימים, לדון בבית דין רבני.
אני מסיים. איך אפשר להצביע על דבר כזה נגד? למה? למה לא לאפשר לי לחיות על פי אמונתי? למה? תודה רבה.
439 מילים של משה גפני. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.