קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
בוקר טוב, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, תודה רבה לחבר הכנסת מרגי על השאלה, ובכלל על העלאת הנושא החשוב. אתחיל ואומר שכן, משרד החינוך עשה מאמץ מאוד מאוד גדול כדי לחדש את המסעות לפולין אחרי שנתיים שבהן לא היו מסעות ולא היה עיסוק, מן הסתם, בגלל משבר הקורונה. כבר בפתח דבריי אני אומר שהמספר שנקבע השנה, כ-800 תלמידים, נקבע מטעמי אבטחה. זאת אומרת, ככל שהדבר היה תלוי במשרד החינוך בלבד, אנחנו היינו מחדשים את המסעות במלוא ההיקף המספרי, אבל מה לעשות שיש אילוצים גם של גורמים רלוונטיים שלוקחים חלק בלוגיסטיקה, בהכנה, בהיערכות למסע, ובעיקר ענייני אבטחה הגבילו אותנו במועד החורף ל-800 תלמידים.
חשוב להדגיש שככל שאנחנו נתקרב למועד הקיץ, שיתחיל ביולי, אנחנו מאוד מקווים שנצליח להוציא את המסעות האלה בהיקף המלא שלהם ולא נידרש לעמוד בסיטואציה שאנחנו עומדים בה כעת. נכון, זאת דילמה – הדילמה היא אם לאפשר בכלל את קיום המסע במגבלות הקיימות או לא לקיים אותו בכלל. בעיניי לא לקיים אותו בכלל זאת האפשרות הפחות-טובה, מה גם שהעניין של בחירה אם לצאת למסע או לא לצאת למסע, איך לקיים את הבחירה מי יוצא למסע ומי לא – צריך לזכור שלא בכל בית ספר כל השכבה יוצאת, אתה מכיר את זה הרי מקרוב; זה לא שהם יוצאים באופן אורגני, כך שאנחנו בהחלט משאירים את זה להחלטתם, מי שיבחר לומר שזה פחות מוסרי לייצר איזשהו מערך של בחירה מתוך ה"פול" הכולל ויגיד, אוקיי, השנה אני לא משתתף במסעות – גם זה בסדר.
לשאלתך השנייה, ואני חושבת שהיא חשובה לא פחות ואולי אפילו יותר – מה בנוגע לחלופות למסע. במשך שנים מקיימים מסע אחד, לפולין. יש חלופות, מדינות אחרות שגם בהן ניתן להנציח את זכר השואה, ויש לנו גם כאן, בארץ, מספיק משאבים, ויש לנו עדיין ניצולים שיכולים להיות חלק מהמערך הגדול והחשוב הזה. ממש עם הכניסה שלי לתפקיד, כשהתחלנו לעסוק בנושא של מסעות לפולין, ביקשתי שיבחנו חלופות כאן בארץ – שלא נובעות דווקא מהסיפור הכלכלי. זה לא כי לא כולם יכולים לצאת מבחינה כלכלית, אלא כי אני חושבת שיש משהו משמעותי במסע של זיכרון השואה כאן, במדינת ישראל. יש לוחמי הגטאות, יש יד ושם, יש הרבה מאוד מרכזים שבהם אפשר לבקר. ובכלל, ויצא לי אפילו לדבר איתך באחד הבקרים, אני בכלל חושבת שסיום של מסע כזה, משואה לתקומה, שייעשה על ידי צעדה של בני נוער מיד ושם לכנסת, כמי שמסמלת את הריבונות שלנו, זה משהו שיכול מאוד מאוד לרגש, רק מלדבר על זה אני מתרגשת. כן, אנחנו בהחלט בוחנים את זה, ואני מקווה שבשנה הבאה גם זה יהיה חלק מהמערך.
נכון. אתה רואה קבוצות של בני נוער צועדים בירושלים לכנסת?
לא, יש מגוון רחב של חמישה ימים שלמים.
אני מסכימה, אני רק אחדד את הנקודה, חבר הכנסת מרגי, לגבי העניין של הבחירה: ראשית, המכסות שיהיו לכל מחוז יהיו בהתאם או באופן יחסי ליציאה או להיקפים שיצאו בשנים קודמות. שוב אני אומרת שזה יהיה נתון לבחירתו של בית הספר. ועוד חשוב לחדד שתינתן עדיפות לתלמידי כיתות י"ב, כי הם אחר כך נכנסים לבגרויות ואחר כך יש גיוס לצבא, ויכול להיות שזה יהווה את הקריטריון המשמעותי בסופו של דבר בכל בית ספר. את כיתות י"א יהיה אפשר להוציא אחר כך במחזור הקיץ. תודה רבה לכם.
503 מילים של יפעת שאשא ביטון. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.