עיכוב בתשלומי הפיצוי לנפגעי האסון הלאומי בהר מירון

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

אדוני היושב-ראש, בחודש אפריל, אייר, עשרות נהרגו ומאות נפצעו באסון הלאומי בהר מירון. חלפו מעל 100 ימים מהבטחת הממשלה להקים ועדה לפיצויים שיאפשרו לנפגעים להתמודד עם השלכות האסון. הנפגעים הופקרו לגורלם ולא קיבלו עד רגע זה מאומה.

כיצד בכוונת השר לפעול כדי שהנפגעים יקבלו את הפיצוי באופן מיידי?

אני לא שואל שאלה. אני פשוט אומר שזה פשוט ביזיון, ואני אסביר לאדוני למה אני מתכוון. התירוץ הנבוב הזה שאמר עכשיו השר כבר נאמר על ידי שני פקידים באוצר באחת הוועדות – הוא היה בוועדת הפנים. לאחר שאמר את זה הנציג ממשרד האוצר, שאמר שמחכים למסקנות ועדת החקירה, הוציאה שופטת בית המשפט העליון, יושבת-ראש הוועדה, מכתב שבו היא מסבירה שאין קשר בין נושא הפיצויים, הפיצויים הממשלתיים – הרי זה לא פיצויי נזיקין, שאחר כך יכולים להגיע על פי כל דין. אין שום קשר. זה שימוש ציני בדבר הזה. אני רוצה להזכיר לאדוני השר – ויצא מכתב לפני שבוע, אז כשמכינים לך את נאומי התשובה כדאי שיבדקו בדואר אם התקבל כזה מכתב מיושבת-ראש הוועדה, ועדת החקירה שאתם מיניתם.

אבל כאן עמדת על המקום הזה, אדוני, ב-14 ביולי, ואני מצטט מה שאתה עונה לי כשהפלתם את הצעת החוק שלי. והצעת החוק שלי לא קבעה כמה משלמים. היא קבעה להקים ועדה, כמו בוורסאי. ואתה אומר כאן: "אנחנו מאמינים שצריך לפצות את אותן משפחות – – – צריך להיות תיאום, לא בהצעת חוק". ואתה ממשיך: "בוא תשמע, אני איתך. חייבים לפצות את המשפחות האלה. כולנו – ליבנו איתם – – – נדחה את זה בחודש, עד אז תקום ועדה ציבורית – – – עובדים על הנושא ועובדים על מתווה". מצטט אותך. הלאה: "מוצע להקים ועדה ציבורית שתגבש אמות מידה – – – בהתחשב – – – במספר הנפגעים במשפחה, במידת הפגיעה של – – – בני המשפחה – – – ועל בסיסן של ההמלצות יכין שר האוצר תוכנית סיוע – – – יינתן מעבר לזכאות המגיעה". מה שאמרתי קודם. ואז אני אומר לך, זה בדיוק הצעת החוק שלי, ואתה ממשיך ומסביר לי שאתם הולכים לעשות את זה: "נדרשת עבודה – – – על מנת לאפיין" את זה וכו'. ו"משרד האוצר, בתיאום עם משרד המשפטים, יבצע עבודת מטה".

ביקשת חודש ב-14 ביולי. המשפחות האלה נאנקות. היה אתמול דיון בוועדת הרווחה – עין לא נשארה יבשה. לא היו לנו, ברוך השם, הרבה אסונות לאומיים. היה צפית, היה ורסאי ויש את מירון. בוורסאי רוני מילוא – אתה ודאי זוכר את זה, כנראה, הגיש את ההצעה הזו, את הצעת החוק. היא עברה. פיצו את האנשים. אתה יודע, אני רוצה לספר לך – אתמול דיבר עורך דין שם שמייצג עוד מישהו מוורסאי, שעדיין מסתובב בבית המשפט על תביעת הנזיקין שלו אבל הציל אותו הסיוע הממשלתי שהגיע בהתחלה.

אותו הדבר בצפית. בצפית נתנו להם פיצוי, זה היה הסדר שעשו עם האוצר. מנכ"ל הביטוח הלאומי מוכן, הוא הכין כבר טבלה של פיצוי על סמך אותן מסקנות של ועדה פנימית שהם עשו. הם צריכים רק דבר אחד. עזוב הצעת חוק, אל תעשו את הצעת החוק שלי; לפי סעיף 9 האוצר יכול לחתום עם ביטוח לאומי ובעוד שבוע אפשר להתחיל לפצות את המשפחות. אלה משפחות שצריכות סיוע פסיכולוגי, אלה משפחות שצריכות סיוע בטראומה שלהן, משפחות שאיבדו את מטה לחמן. כמה אפשר לשקר, ועוד להיתלות עכשיו בוועדת החקירה? מה הקשר? זה לא קשור להליכים משפטיים שיהיו, אם יהיו.

אני מבקש ממך. אני לא אומר את זה כדי להקניט אותך. אני אומר רק דבר אחד: אני לא אעזוב את זה, אבל למה שגם יכו אתכם וגם תיתנו את זה בסוף? תנו את זה, הם מסכנים.