הצעת חוק לימודי הכנה למבחנים פסיכומטריים לתלמידים, התשפ"א–2021

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אין משפט מתאים יותר מאשר לכנות את הצעת החוק הבאה במשפט הידוע: מבני עניים תצא תורה. מה אומרת אותה הצעת חוק? הצעת החוק אומרת שכל התלמידים בכיתה י"ב, במסגרת תוכנית הלימודים, יעשו את ההכנה לפסיכומטרי במסגרת משרד החינוך, על חשבון המדינה, וככה הם יגיעו מוכנים למבחן. צריך לזכור שמדינת ישראל משקיעה הרבה מאוד ב-12 שנות לימוד. הקבלה לאוניברסיטה, 50% ממנה הן 12 שנות לימוד. ה-50% האחרים מבוססים על המבחן הפסיכומטרי. אבל אין השקעה במבחן הפסיכומטרי, כאשר ההשקעה נאמדת בסך הכול בכמה אלפי שקלים לתלמיד. מה שקורה בפועל הוא שיש לא מעט תלמידים שבגלל שאין להם אמצעים כלכליים, הם נאלצים לא לעשות את המבחן הפסיכומטרי. יש כאלה שקורס ההכנה, שעולה 6,000 שקלים, 7,000 שקלים – אין להם כסף בשבילו, ההורים שלהם לא יכולים לסייע. אז הם מוותרים על האפשרות לעשות את המבחן הפסיכומטרי.

אנחנו נגיע לזה, האמן לי. חבר הכנסת חיים כץ ידידי היקר, אנחנו – – –

אני מבטיח לך, אנחנו עוד שתי דקות מגיעים. ולכן חברת הכנסת, אמילי מואטי, אם חשוב לכם באמת הנושא של שוויון הזדמנויות, אז נכון לעשות את זה במסגרת תוכנית הלימודים. לתת אפשרות לכל אחד – –

– – ולא איזה קורס אינטרנטי – –

– – שאף אחד לא באמת עושה ומקיים אותו.

אני רוצה באמת לומר לכם שיש דברים שהם מעבר לפוליטיקה. תנסו להתעלם מכך שמעלה אותה חבר כנסת מהאופוזיציה. תחשבו על תלמידי כיתה י"ב, שעוד שנה הם הולכים כולם להתגייס לצבא. כולם שווים. הגיע הזמן שניתן להם הזדמנות שווה לבוא ולקבל, להגיע לאוניברסיטה, לעשות, להצליח. הדבר הזה, החוק הזה הוא חשוב לטובת צמצום פערים חברתיים. כל אחד ואחת מאיתנו יודעים שחינוך הוא הדרך המרכזית והדרך החשובה להתקדם בחיים ולהצליח. לא ייתכן שב-12 שנות לימוד מושקעים עבור כל תלמיד מאות אלפי שקלים, ובקורס הפסיכומטרי לא משקיעים. מי שעושה את קורס ההכנה, בוודאות יודעים שהוא מצליח וזה עוזר.

אנחנו למעשה רואים שבמצב כיום מי שלהורים שלו יש כסף יוכל להתכונן יותר טוב למבחן, ומי שאין לו כסף ימשיך לדשדש לאחור. הדבר הזה יעניק הזדמנות שווה לכולם, ללא הבדל של יכולות כלכליות, נקודת זינוק לכל אחד ואחת. תחשבו על אלה שהיו עושים את המבחנים הפסיכומטריים והיו מצליחים והיו מוציאים ציונים גבוהים – כמה היינו מרוויחים בהייטק, כמה היינו מרוויחים ברפואה, כמה היינו מרוויחים במגוון מקצועות כאלה ואחרים. אבל לא הייתה להם את ההזדמנות. לא הייתה להם את ההזדמנות בשביל אותו דבר, שלמעשה הוא דבר בסיסי, שיוכל לתת להם את ההזדמנות להצליח, במיוחד במקום, ובכיתה החשובה ביותר, במסגרת כיתה י"ב. לכן אני קורא לכם לתמוך בהצעת החוק החשובה הזאת.

אני רוצה, אדוני היושב-ראש, לנצל את הזמן שנותר לי ולתת תזכורת על שני נושאים. החוק הראשון שאני רוצה לדבר עליו – נדבר על מהו נורבגי או מיהו נורבגי. היום העלתה חברתי חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס הצעת חוק – גם לי יש הצעת חוק זהה לשלה – שאומרת ש-5% מהפרויקטים של מינהל מקרקעי ישראל ילכו לטובת הדיור הציבורי. יש כאלו שלא יכולים. אגב, אנחנו קיבלנו את החוק הזה בממשלה הקודמת, והינה באה הממשלה הזאת ומבטלת. אבל הינה אני מגיע לנורבגי. בכנסת הזאת, בקואליציה, נמצאות שתי חברות כנסת שאני חלוק עליהן בצד המדיני ואני חלוק עליהן בצד הכלכלי, אבל יש דבר שאני רואה איתן עין בעין, עם חברת הכנסת גבי לסקי וחברת הכנסת נעמה לזימי: גם לשתיהן, הנושא של הדיור הציבורי חשוב. אבל מה קורה, אין להן זכות הצבעה. הקול שלהן שווה אפס. אין להן עמוד שדרה. אני רוצה לומר לגבי לסקי ממרצ, שרן כהן – שהיו לי איתו גם חילוקי דעות אבל בנושא של הדיור הציבורי מאוד הערכתי אותו – היה מתבייש בכן. כי רן כהן בזמנו הוביל את הדיור הציבורי.

אבל מה קורה, אם אתן רק תעזו להצביע בעד הדיור הציבורי, יעיפו אתכן מהכנסת.

כי אין לכן שום משקל. אתן לא יכולות להשפיע. ולכן אני רוצה להגיד, גם למשלם המיסים הישראלי: אתם גם משלמים 9 מיליון שקל בקדנציה על כל נורבגי, ואתם מקבלים אפס. אין להם שום עמוד שדרה. זכות ההצבעה שלהם לא שווה כלום. הרי אם הייתן חברות כנסת על מלא, הייתן באות ואומרות: זה נושא שנבחרתי עליו לכנסת, ואם אתם לא מצביעים בעד, אני לצורך העניין לא מגיעה. אני הולכת עם זה. אבל אם רק תעזו לומר את הדבר הזה, בדיוק אחרי 48 שעות אתן פשוט הולכות. אז אני רק רוצה, באמת, בחוק החשוב הזה – –

– – להסביר למשלם הישראלי, שהחוק הנורבגי, כל אחד ואחת גם עולה 9 מיליון שקלים וגם הקול שלו שווה אפס. הוא לא משפיע כלום, אין לו שום עמדה. ואם תהיה לו עמדה עצמאית, בשונה ממה שיש לחברי המפלגה שלו, הוא פשוט ימצא את עצמו מחוץ לכנסת. לכן אני אומר לכם, רן כהן היה מתבייש בכם היום בנושא הזה.

אז זו, אגב – תקראי, תקראי, אם היית קוראת את הספר של רן כהן על מלחמה על הבית, היית מתביישת היום והיית מצביעה בעד החוק הזה, והיית אומרת: יש לי עמוד שדרה. זה נושא שאני נבחרתי עליו, זה נושא שאני הגעתי עליו.

אבל אתם לא מסוגלים. אגב, לא רק את. עכשיו אני רוצה לעבור – –

– – באמת לנושא האחרון.

אני רוצה לעבור, גב' לוסקי, לעבור לנושא האחרון.

לסקי, לסקי. חברת הכנסת הנורבגית לסקי. אגב, בנורבגית זה גם יותר טוב לסקי. לזמי פחות מסתדר בנורבגיה, אבל בסדר.

לזימי, אוקיי. היום, אגב, זאת לא גאווה גדולה, שהצבעתם נגד האג'נדה שלכן.

אני רוצה לנצל כאן את הבמה, את דוכן הכנסת, להודות למאות אלפי אזרחים ואזרחיות שהצטרפו למאבק החשוב במהלך החודשיים האחרונים לטובת העלאת שכר החיילים. ולמה אני רוצה להודות לכם? אני הבאתי את הצעת החוק הזאת כאן לפני חודשיים ואתם התנגדתם לה. לפני שלושה שבועות עמד כאן שר האוצר, עמד כאן יושב-ראש ועדת כספים, עמדו כאן גורמים מיש עתיד ואחרים ואמרו: זה יקרה רק בשנת 2023, זה יקרה בינואר 2023. אמרתם: זה לא יהיה ולא יקרה השנה. אבל מה שאנחנו רואים זה שהלחץ הציבורי מכניע אתכם. אתם ידעתם שאני עומד להביא את ההצעה הזאת עוד שלושה שבועות שוב. לכן אני רוצה להודות לעשרות אלפים שחתמו על העצומה. אני רוצה להודות לאלפים שהדביקו סטיקרים על המכוניות. אני רוצה להודות למאות האנשים שעמדו בגשרים עם שלטים – שאנחנו מימנו אותם, אגב, אפילו לא מכספים של הבוחר, וגם לא את הסטיקרים – שעשו את הדבר והתנדבו והראו את הכוח של הציבור יחד עם האופוזיציה. אפשר לכופף אתכם, למרות שאתם רציתם שזה יהיה עוד שנה ושלושה חודשים.

וגם מילה לשר הפייק-תקשורת – אגב, הכי מצחיק, שר התקשורת רוצה להקים ועדה שתבחן את הרשתות החברתיות ותדבר על פייק. רק אתמול הוא בעצמו מצייץ פייק, מה עשינו ב-15 השנים האחרונות. אז העלינו את זה פעמיים ב-20% ופעם נוספת ב-50%, בשנת 2017. אני שמח שגם מהאופוזיציה וגם באמצעות הרשתות וגם באמצעות האנשים ברחובות הצלחנו לעשות את השינוי. תודה רבה.

השרה יפעת שאשא ביטון, ראיתי אותך קוראת את התשובה מהדף. הייתי מצפה שבכזה נושא חשוב תעני את מה שאת חושבת. שתעני מהלב. שתוכלי כשאת נוסעת לקריית שמונה להסתכל שמה אל ילדים בכיתה י"ב, לחלק גדול מהם – גם בקריית שמונה, גם בחולון, ששם אני גר, ובמקומות אחרים – שההורים שלהם לא יכולים לשלם להם את קורס הפסיכומטרי. אבל את, חברת הכנסת שאשא ביטון, את שותפה בממשלת תל אביב-רעננה, ממשלה מדושנת, שבראשה עומדים בנט ולפיד, שעליהם ניתן לומר שהשבע לא יודע מה מרגיש הרעב.

בעבורם לקבל מההורים 6,000 או 7,000 שקל לקורס פסיכומטרי זה דבר פשוט וזה דבר מובן מאליו.

אבל ממך אני ציפיתי. ואתם יודעים מה, הייתה ועדת שרים. צדיק אחד בסדום לא היה בוועדת השרים, צדיק אחד שיגיד, רגע, מה עם אלה שלא יכולים, מה עם אלה שקשה להם.

וגם את יודעת – מכיוון שאני יודע שיש לך ילדים מאוד מוצלחים, שהם חיילים קרביים – ילד שהולך לשירות קרבי, אחרי שלוש שנים, מה לעשות, יש קצת חלודה. ככה, אני יכול להעיד, גם אצל הילדים שלי, אני מתאר לעצמי שגם אצל אחרים, לצורך העניין. ולכן היה נכון לתת להם אפשרות לעשות את זה בכיתה י"ב. אגב, כמו שאלה שיש להם כסף עושים. תנאי הקבלה לאוניברסיטאות היום הם למעשה 50% על ידי 12 שנות לימוד, ובסך הכול ב-5,000 שקלים לתלמיד אפשר לעשות את ה-50% האחרים. משקיעים כמה מאות אלפי שקלים ב-12 שנות לימוד – ואפס.

אבל אני אומר לכם, שאני באמת רואה את הממשלה הזאת, שבאמת לא היו ציפיות ממנה. היו, יפעת, ציפיות ממך, בתור אחת שכן נמצאת. להגיד: כסף ממענק של החיילים? זה דבר בסיסי, בעלות אפסית. זה היה יוצר שוויון הזדמנויות; זה היה יוצר, לצורך העניין, מוביליות חברתית; זה היה נותן יותר הזדמנויות לאנשים שלמטה. לכן אני אומר לכם, ממשלת תל אביב-רעננה המדושנת, תתביישו לכם אם אתם מתנגדים להצעת החוק הזאת. תודה.