הצעת חוק להנצחת זכרו של מנחם בגין (תיקון – יום זיכרון ממלכתי), התשפ"א–2021

תודה רבה. אדוני היושב-ראש, כבוד השרים, חברות וחברי הכנסת, במדינת ישראל כיהנו לאורך השנים – – –

עכשיו שומעים יותר טוב? אומר לאדוני את האמת: אני לא חי באשליה שמישהו מקשיב.

זה לא היה נראה. כן, אולי חוץ – – –

במקרה שלך אני מאמין. אם כן, אדוני, במדינת ישראל כיהנו לאורך השנים נשיאים וראשי ממשלה, וכבודו של כל אחד מהם וזכויותיו עומדים לו, אבל נדמה לי שיש מעטים שלא רק כיהנו בתפקידים הבכירים האלה אלא באמת השאירו אחריהם מורשת אמיתית, שהיא מורשת שמשפיעה על חייה של מדינת ישראל ותשפיע עליה לאורך דורות. אחד מהם, ובעיני רבים אפילו ראש וראשון להם, הוא ראש הממשלה לשעבר מנחם בגין, זיכרונו לברכה. נוצר המצב עם השנים – אני לא חושב שבכוונת מכוון כלשהי, אבל כך קרה – שדווקא מנחם בגין לא זכה לכך שיהיה יום מסודר, יום זיכרון ממלכתי, שבו לא רק יזכרו אותו – אני חושב שלמען האמת, אם לשפוט לפחות על פי הדברים שהוא עשה, אמר וכתב בחייו, אני לא בטוח שהוא עצמו היה כל כך מוטרד מן העניין הזה ושזה באמת היה בראש סדר העדיפויות שלו, אבל אני חושב שזה צריך להיות בראש סדר העדיפויות שלנו, משום שאנחנו חייבים את זה לא רק לו אלא קודם כול לילדים שלנו ולדור העתיד שלנו.

אני חושב שמורשתו של מנחם בגין – זה לא רק ראוי אלא הכרחי, בטח בימים האלה, הכל-כך מתוחים, שיש בהם כל כך הרבה מחלוקות ופילוג – דווקא בתקופה הזאת ראוי ונכון שהיא תילמד בבתי הספר ותילמד במערך החינוך בצבא ובמקומות אחרים, משום שאני חושב שהדרך הזאת שהתווה לנו מנחם בגין הייתה נכונה אז, היא נכונה ביתר שאת והיום ותמשיך להיות נכונה גם בהמשך. המורשת הזאת של מנחם בגין היא גם מורשת מאוד מגוונת. בדרך כלל, אנשים משאירים אחריהם מורשת שמתמצה בתחום מסוים שבו הם באמת השפיעו ועסקו בו באופן מעמיק. אני חושב שהדבר היוצא דופן אצל מנחם בגין זה העובדה שהמורשת שלו משתרעת על תחומי חיים רבים ושונים זה מזה, החל מהמחויבות שלו לבניין הארץ, להתיישבות, המחויבות שלו לביטחון ישראל, לעמידת ישראל בזכות עצמה וברשות עצמה, עם יכולת קבלת החלטות עצמאית בכל מה שקשור לניהול ענייניה בכלל וענייני הביטחון שלה בפרט – דבר שהוא בטח רלוונטי בימים אלה – דרך המחויבות החברתית היוצאת דופן שלו, שבאה לידי ביטוי, ואולי זו הייתה גולת הכותרת שלה, בפרויקט שיקום שכונות שהובל בתקופת ממשלתו, והיו לו כמובן שותפים, ובהם שר החוץ לשעבר דוד לוי. אני חושב שכל הדברים האלה, כל אחד מהם הותיר חותם עמוק, ששינה תפיסות באופן עמוק בחברה הישראלית, וראוי להעמיק את ההבנה וההיכרות עם הדברים האלה.

אבל בעיניי, מכל הדברים שהשאיר אחריו מנחם בגין יש דבר אחד שהוא אולי המסר והמורשת החשובים ביותר שהוא השאיר, והמורשת הזו רלוונטית היום יותר מתמיד, ואפשר לתמצת אותה באמת במילים ספורות: מלחמת אחים – לעולם לא. אני חושב שהעמידה הזו של מנחם בגין באירוע שהוא בעיניי האירוע הקשה ביותר שחוותה מדינת ישראל בכל שנותיה, אירוע הירי על האונייה אלטלנה, כאשר איש ירה באחיו בכוונת מכוון כדי לפגוע – אני אומר כאן באופן הברור ביותר: גם אחרי עשרות שנים אי-אפשר לטשטש את האמת. כי היו אלה שירו והיו אלה שירו עליהם, וזו אמת שאי-אפשר לטשטש אותה. אבל דווקא משום כך, העמידה של מנחם בגין, הנחרצת, הבלתי-מתפשרת, במבחן הכי קשה שיכול להיות, כאשר קורה אירוע מן הסוג הזה – הוא בא ואומר: רבותיי, זה הציווי העליון, כי אחרת הכול יתפרק ולא יישאר כאן שום דבר. לא הקמנו מדינה ולא ביקשנו לשוב ולקבץ גלויות כאן בארץ ישראל כדי להילחם אחד בשני. להתווכח – כן, לנסות לשכנע – כן, חילוקי דעות זה בוודאי לגיטימי, אבל לא להרים יד איש על אחיו. אני חושב שהמסר העוצמתי הזה, הכל-כך חשוב הזה, שאגב, יש לו שורשים עמוקים עוד שנים קודם, גם בתקופת הסזון – אני חושב שהדברים האלה חייבים להילמד. הם אולי המורשת הכי חשובה שמישהו השאיר לנו כאן.

כן. אני חושב שזו דוגמה, ונדמה לי שזה לא רק שיח מהסוג הזה אלא אני מצטער לומר שהיו גם אירועים כאלה, לצערנו, בעבר. לכן, אני חושב שהצורך הזה הוא צורך שהוא לא צורך של מנחם בגין שיזכרו אותו. הוא צורך וחובה שלנו, מתוך המחויבות שלנו לדורות הבאים, לדור הצעיר הנוכחי ולדורות שיבואו אחריו, ללמוד את הדברים ולהכיר אותם וללכת לאורם.

אני מוכרח גם לומר שהצעת החוק בעצם מסדירה שורה של דברים שצריכים ואני מקווה שיקרו באותו יום זיכרון, החל בדיון בכנסת, דרך לימוד בבתי הספר, במחנות צה"ל ועוד, וקיבלתי בקשה מהמשפחה, שבאה ואמרה שהטקס שמתקיים בבית הקברות לזכרו של מנחם בגין הוא בעיקרו טקס משפחתי ומבקשים להמשיך ולשמר את האופן שבו הדבר נעשה. לחלוטין, אני לא רק מכבד את הבקשה הזו, אני גם חושב שטעמיה מובנים לחלוטין ואני בוודאי גם נענה להם ומציע שבהמשך הליכי החקיקה אנחנו נסדיר ונבטיח את העניין הזה.

בכלל, אני רוצה לומר כאן בהקשר הזה, בעיניי הטקסים הם לא מה שחשוב. אני חושב אפילו, אדוני היושב-ראש, ואתה בוודאי חווה את זה עכשיו בעוצמה גדולה, יש אולי אפילו הכבדת יתר בהיקפי הטקסים, לא אחת יש כמה טקסים באותו יום באותו עניין, ואותם אנשים נדרשים לשאת כמה נאומים באותו יום. אני חושב שזה לא מוסיף כבוד וגם לא מוסיף עניין, ובעיניי לפחות יש בכלל מקום לעשות איזו מחשבה בכל הנושא הזה, אבל בוודאי שהמטרה כאן היא לא לעשות טקסים לכבוד הטקס אלא ללמד מורשת שכל מי שיזכה ללמוד אותה אני חושב שירוויח, והחברה הישראלית כולה זקוקה לה, כפי שאמרתי, היום אולי אפילו יותר מתמיד.

אני מבין ומבקש להודות לשר גדעון סער, יושב-ראש ועדת השרים לענייני חקיקה, שוועדת השרים החליטה שהממשלה תתמוך בהצעת החוק בכפוף לכמה התניות, ואני מניח שיציג אותן כאן השר אלקין שישיב בשם הממשלה, שהן מקובלות גם עליי. בעיקרן, כדי לחסוך את הצורך שאני אעלה להשיב, אני אומר שהבקשה היא לדחות לפרק זמן של כחצי שנה על מנת לאפשר לנסות להסדיר באופן כללי את הסוגיה הזאת, אני חושב שיש בה טעם רב ויש בה היגיון ובהחלט כדאי שהדבר יוסדר.

אני אומר מניסיוני, רצונות כאלה היו לאורך השנים. לא בטוח שזה באמת יקרה, זה יהיה לא כל כך פשוט לעשות, ואני מקווה שבתוך הסדרה כזאת בכל אופן תימצא ההתייחסות המיוחדת למנחם בגין, מכל הסיבות שציינתי קודם. במידה שהדבר לא יסתיים נוכל באמת בתום חצי שנה לקדם את הצעת החוק הזו, להשלים את החקיקה ולעשות דבר שאני חושב שאין חולק שהוא חשוב ונכון לעשותו. תודה רבה.