תודה, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, חבריי חברי הכנסת – אדוני היושב-ראש, קשה לדבר ברעש הזה.
תבוא, תגיד את זה. קשה לך להגיד לי שאתה תומך בי? תגיד שזו תמיכה אישית.
תודה, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, הצעת החוק הזאת נועדה לעזור בעצם לאנשים החלשים, אותם אנשים – הרי כולנו: אדם מקבל קנס, מהמשטרה, מהעירייה, אז האדם שיש לו כסף נותן את הכסף במיידי, משלם ויודע להיפטר מזה. האנשים שאין להם כסף, או הדחיינים, יודעים לקחת את הדוח הזה ולהעביר אותו הלאה, להגיד, בשבוע הבא אשלם, עוד שבועיים אשלם. מה שקורה בסוף במצב הנוכחי היום, אדוני היושב-ראש, זה שאותם אנשים אחרי זה משלמים ריבית, ומשלמים יותר, עד שהם מגיעים למצב של עיקול. הצעת החוק הזאת – ואני רוצה גם להודות לשר המשפטים, שהעביר אותה בוועדת השרים – נועדה לאפשר לכל אזרח לשלם את הקנסות בתשלומים ללא ריבית. אני אומר שלום למשפחת כהן, שבאה והצטרפה אלינו כאן לדיון הזה, ואני מבקש את תמיכת כולם בחוק. תודה רבה.
157 מילים של מיכאל מלכיאלי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.