ניגוד עניינים

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

תודה רבה. במענה על שאלתך, אציין כי בהתאם לחוק השידור הציבורי הישראלי, התשע"ד–2014, הסמכות בנוגע ליחסי העבודה בתאגיד הציבור נתונה בידי מועצת התאגיד הציבורי ולה בלבד. לי בתור שר תקשורת אין סמכות לקבוע – ואני שמח שכך – היכן עיתונאי יעבוד, היכן הוא לא יעבוד, במה הוא יעסוק ובמה הוא לא יעסוק. הייתה פה השרה לשעבר מירי רגב. נדמה לי שאמרת שאת רוצה יום אחד להיות מירי רגב כשתהיי גדולה.

אז היא אמרה: מה שווה התאגיד אם אנחנו לא שולטים בו? השר צריך לשלוט במה נראה ואיך נראה. אני חושב שזה לא טוב. בעיניי, טוב שתהיה הפרדה מלאה בין הפוליטיקה, בין הפוליטיקאים, לבין התוכן החדשותי בכל מקום, ובוודאי בתאגיד השידור. אני שמח שזה כך.

ואני מסתכל על זה ומודה לאלוהים שאני לא צריך להתערב בתוכן. אני חושב שמי שהתערב בתוכן בעבר מצא את עצמו – –

תוכן או זהות המגיש. – – מצא את עצמו במקומות לא טובים, פחות נוחים לו היום. ואני חושב שבכלל כדאי שכולנו נזכור שתפקיד התקשורת הוא לבקר אותנו, הפוליטיקאים – –

– – ולא לעשות משהו אחר.

זו התשובה שלי.

אני תכף אמצא לך גימטרייה על התאגיד.

תן לגלית, היא יודעת לדבר בצורה רהוטה.

אמרתי שמכיוון שאמרת שאת רוצה להיות יום אחד מירי רגב, אני – – –

גלית, אבל – – –

רגע, אבל זה לא נאום. זה לא נאום.

גלית, זה לא נאום. הבנתי את השאלה.

אבל שאלת, השאלה שלך הייתה ברורה מהרגע הראשון.

אבל שאלת.

גלית, יש פה רוטינה של שאילתה.

שאלת כבר.

אני לא מפחד. שאלת.

גלית, גלית, בצפון קוריאה – – –

הבנתי את השאלה.

הבנתי את השאלה. אין פה 120 חברי כנסת.

גלית, גם אם את צועקת – – –

גם אם את צועקת, זה לא הופך את זה – – –

גלית, אני אמור להגיב על נאום שלך או על שאלה?

אז לא מוצאת חן בעינייך התשובה שלי, מה לעשות? ככה זה בדמוקרטיה, לפעמים התשובות שלי לא מוצאות חן בעיניך.

גלית דיסטל, עדיין התאגיד לא נמצא – וטוב שכך – תחת המעורבות של שר התקשורת. שרי תקשורת בעבר שהתערבו בתכנים וניסו להשפיע על איזו תמונה של אשת ראש ממשלה או חבר כנסת אחר – –

– – רק מצאו עצמם עמוק – – –

גלית, אני לא יודע, אני לא רגיל לנהל את הוויכוח הזה. גלית, גלית, את רוצה להקשיב לי? את רוצה להקשיב או שאת רוצה לשמוע את עצמך?

גלית, את רוצה להקשיב או לדבר? אדוני היושב-ראש, אני לא מצליח לנהל את השיחה הזאת.

זה לא עובד ככה. גלית, את צריכה גם להקשיב. לדעתי זה גם חלק מדמוקרטיה.

הקשבתי, שמעתי את השאילתה.

אני מנסה לתת תשובה. היא שאלה, עצרה – – –

אין שום בעיה. היא שאלה, עניתי, היא שאלה שוב, אם תרשו לי לענות – – –

אם באתם לעשות הצגה בשביל לצלם את זה – – –

אז תנו לענות.

הבנתי. כואב לך, כואב לך, כואב לך. שמעתי, אמרת 20 פעם כואב.

אמרת 30 פעם צפון קוריאה, הבנתי. את ממשיכה לדבר.

את רוצה תשובה או לא?

לערוץ 20 אני משוכנע שזה יעשה המון רייטינג וגם יביא פרסומות.

עכשיו בואו רגע נדבר על השאלה שלך, ותשובתי: אנחנו הפוליטיקאים לא מערבבים תקשורת. אנחנו כפוליטיקאים צריכים לקבל – – –

גלית, את רוצה להקשיב לתשובה או שאת לא מסוגלת להקשיב? אין לך סבלנות, לא מסוגלת, אז תצאי, מה אני אעשה?

אם את לא מסוגלת לשמוע זו בעיה שלך.

יש אולי מי שמטפל בפוליטיקאים שלא מסוגלים לשמוע אחרים. אני לא יודע. את רוצה להקשיב לי או לא? זה נקרא שאילתה. שואלים שאלה – מקבלים תשובה. אם את לא רוצה לקבל תשובה, אולי יש מי שיעזור לך. אני לא יודע לעשות משהו עם בן אדם שלא מסוגל להקשיב לתשובה. אני מסוגל להקשיב לתשובות.

כן, תאמיני לי, הקשבתי לך לשאלה, לא אמרתי מילה; שאלת פעם שנייה, הקשבתי.

את ממשיכה. תני לי לענות. עוד פעם, אם את לא מסוגלת להקשיב, זו בעיה. אני אעזור לך, אבל – – –

אפשר להיות בשקט?

תודה. תודה. מודה לך באמת. במדינת ישראל, כמו בכל מדינה דמוקרטית, לא תהיה מעורבות של פוליטיקאים בתכנים או בקביעת מגישים ומגישות. מי שניסה לעשות את זה בעבר, לקבוע את המגיש הזה בוואלה ואת הכתב הזה בעיתון הזה ולייצר איזו קומבינה עם העיתון הזה – – –

את עדיין לא נותנת לי לענות. שוב.

גלית, שוב, את לא מסוגלת.

לא עשו לך ריכוז בגן? את לא מסוגלת לשבת עשר שניות בשקט?

אני מבין שאת לא אוהבת את מה שאני אומר.

גלית, לא את קובעת מה אני אומר ומה לא, ולא את קובעת אם זה נכון או לא.

גלית, אי-אפשר לנהל את השיח הזה. אם אתם לא תיתנו לי לדבר, אין שום טעם לענות.

אני לא מצליח להבין. אתם יושבים כאן, אתם לא מסוגלים להקשיב עשר שניות. מה הבעיה שלכם?

שלמה, אני מקשיב לעצמי. זה מה שאני רוצה לענות. אתם יכולים להקשיב עשר שניות או לא? מסוגלים? גלית? שלמה? מסוגלים?

נורא קשה. מה לעשות, אני אעזור לכם. הגננת של הילדים שלי הייתה מעולה בלייצר שעות ריכוז. אם אתם צריכים, אני אביא אותה במיוחד.

הבנתי, הבנתי. את מגינת הדמוקרטיה. הבנתי.

אז הלב הדמוקרטי שלך לא נותן לך להקשיב.

כן, את העם, אני יודע. את ושלמה העם, כל היתר הם לא העם, זה חשוב מאוד.

שרה נתניהו זה העם ואת ושלמה. הכול העם, אנחנו לא. הבנתי, הבנתי, הבנתי.

גב' גלית, את מוכנה להקשיב או לא?

את מוכנה להקשיב או לא? יפה. אפשר עשר שניות של הקשבה? ריכוז? שלמה? גלית? אפשר?

תודה רבה. שר תקשורת לא מתערב בתכנים ובמינוי מגישים במדינה דמוקרטית. נקודה. לא לכאן ולא לשם. אני לא מתערב מי יהיה לא בערוץ 20, לא בתאגיד, לא בערוץ 12, וטוב שכך. אתם, יש לכם איזה קונספציה בראש ששר התקשורת אמור להתערב בזה במקום לפרוס סיבים ובמקום להתעסק בתשתיות. מה קרה בעשור האחרון עם ההתערבות הזאת? א. לא השגתם את היעד שלכם; בלבלתם את המוח, מצאתם את עצמכם במשפטים, עומדים עם מסכות כמו איזה זומבים, במשפט. רק השבוע אמרת: אני הולכת להגן על הדמוקרטיה – – –

רגע, תקשיב עד הסוף.

ב. גם פגעתם בפריסת תשתיות תקשורת במדינת ישראל. במקום שלכולם יהיה סיבים אופטיים לפני עשור, אינטרנט מהיר, מנוע צמיחה כלכלי, התעסקתם בקשקוש. כמו שממנים רמטכ"ל – –

– – כמו שממנים רמטכ"ל – – –

תקשיבו עד הסוף. תקשיבו עד הסוף, גם אם זה לא נוח.

תקשיבו עד הסוף. אתם לא מסוגלים להקשיב לאחרים. מדברים – – –

אומרים "דמוקרטיה" כל שש שניות ולא מסוגלים להקשיב למישהו אחר.

אם אתם לא תקשיבו רגע אתם לא תבינו את התשובה.

אני מקשיב לעצמי.

אתם מוכנים להקשיב? בדמוקרטיה שלכם אפשר להקשיב למישהו אחר?

הבנתי, שרה, שרה, שרה. אמרת את זה 20 פעם.

חברים, תודה. נהניתי מהשיחה איתכם למרות שלא הקשבתם לי. אני מקווה שהדברים הובנו.