הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – דמי אבטלה לעצמאים), התשפ"ב–2021

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, עידית סילמן, אני מבקש להודות לך שהגענו להסכמה שהחוק הזה יעלה. היות שהיו כל מיני שמועות אז אני רוצה – – –

אז קודם כול אני מודה לך, כדי שנוריד את כל הרכילויות. אבל אני רוצה להכניס גם אותך וגם את חברי הכנסת לתוך מכלול הנושאים שסביב החוק הזה. ב-6 באוקטובר העליתי את החוק הזה כאן במליאת הכנסת וזה נפל על חודו של קול, הקואליציה הפילה את זה. יש לי היסטוריה רבת שנים עם הנושא הזה של דמי אבטלה לעצמאים, הזכויות של העצמאים וכל מה שנלווה וכל מה שנאמר פה היום. אנחנו מנהלים על זה דיונים כבר שנים רבות. יש בעיות בעניין, אני הייתי בטוח שאנחנו מעבירים את זה בחודש שעבר, ולא הצלחנו.

דמי אבטלה לעצמאים.

מה יהיה?

יתחילו הדיונים בוועדה, יתחילו לדבר על זה.

חבר הכנסת חיים כץ, בוא נתחיל, נכניס רגל. גם פה נאמר קודם, מדברים רק על הקריאה הטרומית, אבל בסדר. אני אומר לך, שבעניין הזה אנחנו מתקדמים, עם זכויות פנסיה. החוקים שעברו היום, כל הדברים האלה ישולבו בוועדה. זאת התקדמות. אני לא מבין למה הממשלה התנגדה, למה הקואליציה התנגדה לפני חודש, לאותו חוק.

אבל התנגדו ואמרו לי חברים שלי, אתה מביא – – –

אני הבנתי, הבנתי. אמרו לי, למה הבאת את זה, זה ייפול. אז אמרתי, בסופו של דבר, אם יחליטו – וכנראה יחליטו – להביא את זה לדיון ולאשר את זה, לפחות בקריאה הטרומית ונתקדם עם זה, אני אביא גם את החוק הזה, שאנחנו כולנו חתומים עליו, חברי כנסת גם מיהדות התורה, גם מהליכוד, גם מהציונות הדתית, גם מש"ס.

עשינו את זה, דיברנו על זה כל הזמן.

אני חייב להגיד איזה משפט בהומור: עלה כאן קודם חבר הכנסת ולדימיר – הוא הביא את החוק של טופורובסקי, והוא אומר: ממשלת השינוי הביאה את דמי האבטלה. משל למה הדבר דומה? חבר הכנסת טיבי, אני מביא דוגמה יהודית: יש איזה ילד בן 12 שגר באיזה מקום, והם עברו דירה לעיר אחרת, ובתוך שנה עשו לו בר-מצווה. אז הוא אמר: איזה יופי, גרתי קודם במקום ששם לא עושים בר-מצווה, והגעתי עכשיו לעיר הזאת ובתוך שנה אני בר-מצווה. באמת, קצת צניעות מצד חברי הכנסת החדשים שנמצאים בקואליציה. אנחנו מנהלים על זה מלחמת עולם, מאבקים פרלמנטריים בלתי פוסקים, גם במליאת הכנסת, גם בוועדת הכספים – ואחמד טיבי דיבר על זה קודם. מנהלים על זה דיונים – וידענו שזה יגיע, בגלל שיש אי-צדק מוחלט לגבי העניין הזה של העצמאים, שזה חלק מהכלכלה הישראלית. הקורונה העצימה את הבעיה, בגלל שלצערנו הרב, כתוצאה מהקורונה יש עצמאים שנאלצו לסגור את העסק שלהם ונשארו רעבים ללחם, ולא קיבלו דמי אבטלה בגלל שהם עצמאים, ולא קיבלו את כל הזכויות שהיו מגיעות להם אם הם היו שכירים. עוול שאין כדוגמתו. מדינה מודרנית לא יכולה להרשות לעצמה דבר כזה. ולכן – – –

זה לא מה שאמרתי. יש רבים שהציעו את החוק הזה, בסביבות 30 חברי כנסת, ואפילו יותר, וזה עבר כחוט השני בין כל חברי הכנסת מכל סיעות הבית. העוול הזה כלפי העצמאים הוא בלתי נסלח, וברור לחלוטין שצריך להתקדם עם העניין הזה. אני נותן קרדיט לכולם. בכלל לא רלוונטי כל העניין הזה. מה שאמרתי הוא שאי-אפשר לעמוד פה עכשיו על הדוכן ולהגיד: טוב שיש את ממשלת השינוי, היא עושה את זה. מה זה היא עושה את זה? אנחנו מנהלים את הדיון הזה כאן פעם אחר פעם אחר פעם, וידענו שבסוף זה יהיה – זה לא משנה איזו ממשלה; אלה חברי כנסת מכל הסיעות. לקחת את הקרדיט על זה? אני לא יודע איך לחזור על המילה הרפואית הזאת – –

– – קרדיטומניה. לא, באמת, עם כל הכבוד, זה כמו הילד עם הבר-מצווה – פתאום הוא הגיע לפה, והוא אומר: תראה, עכשיו יש בר-מצווה.

אני כבר הגעתי עם אגף התקציבים – התקדמנו הרבה מאוד בעניין הזה. הקורונה העצימה את הרצון ואת הצורך לפתור את הבעיה. תעזבי עכשיו את הממשלה ותעזבי עכשיו איש כזה או סיעה כזאת או אחרת, אנחנו מאוחדים בעניין הזה. מאוחדים. אנחנו כולנו באותה דעה של עוול בלתי פוסק כלפי העצמאים. ולכן, אני שמח שהצעות החוק עולות. אני שמח שגם אני בעניין, בגלל שרצו להוציא אותי, וזה עוול בפני עצמו שלא קשור בכלל לנושא; בגלל שאם היו בודקים כמה דיונים אני קיימתי על העניין הזה, כמה התקדמתי עם הממשלות לדורותיהן, ובעיקר עם אגף תקציבים, כי כאן אנחנו מדברים על כסף – כמה התקדמתי עם זה. אז להוציא אותי עכשיו החוצה ולהגיד שאני לא אהיה בגלל שהיו חסרים ארבעה ימים, זה היה לא לעניין. אני שמח שבסוף אני בפנים; אני שמח שכולם בפנים, בגלל שזה צריך להיפתר. אני יודע שעוד רחוקה הדרך. אני מכיר את הדיונים. אני יכול להגיד לך בדיוק איך יתחילו הדיונים עם אגף התקציבים אחרי שהחוק יעבור בקריאה טרומית. אני יודע איך אנחנו עוד נצטרך להתאחד כולנו כאן בבית כדי להעביר את זה בצורה כזאת כמו שבאמת צריך להעביר את זה.

ולדימיר, אתה לא שמעת את הבדיחה שלי – אני אגיד לך אחר כך.

נכון.

אמרת לו את הבדיחה? בסדר. אני מעצים את מה שאמרת עכשיו – אני מעצים את האחדות הזאת שיש בכנסת – – –

עזוב את הימים האלה – – –

זה חשוב כשלעצמו, ולא משנה באיזה ימים. למה זה חשוב? זה חשוב מכיוון שאנחנו ניתקל בבעיות תקציביות מאוד מאוד קשות. תמונת המצב תהיה שאנחנו נתחיל לדבר על התנאים הסוציאליים, נתחיל לדבר על דמי אבטלה, ויתחילו השאלות שאני מכיר בעל פה. פקידי האוצר ישאלו: מאיפה אתם יודעים? זה לא שכיר שיש לו תלוש משכורת, והמציאות הזאת של עצמאי – יכול להיות שהוא בכלל לא רוצה את זה וכן רוצה, והדיבורים שנאמרו פה קודם על ידי חבר הכנסת אביר קארה; את כל זה אפשר לברר, ולכל זה יש כבר פתרונות. זה לא שאנחנו לא יודעים על מה אנחנו מדברים – אנחנו יודעים. אנחנו ניהלנו על זה דיונים, ניהלנו על זה דיונים עם הממשלה, ניהלנו על זה דיונים עם אגף התקציבים, ניהלנו על זה דיונים עם הביטוח הלאומי. אנחנו יודעים שצריך לפתור את זה. זה לא קשור לממשלה כזאת או לממשלה אחרת – זה התקדם. זה התקדם, וגם עכשיו זה עדיין לא בא על פתרונו.

אנחנו מתקדמים צעד גדול קדימה. אם מליאת הכנסת תאשר את כל החוקים האלה – והחוקים האלה הם חוקים של כולנו, של כל המפלגות; הם חוקים של ימין ושמאל, של יהודים וערבים, דתיים וחילוניים, כולם בעמדה הזאת. אנחנו, עם הכוח הזה, נצטרך להתמודד עם האוצר, עם פקידי אגף התקציבים. שלא נחשוב שהגענו למנוחה ולנחלה. התקדמנו מאוד, עברנו הרבה מאוד משברים בעניין הזה, ולנגד עינינו היו כל הזמן אותם אנשים ונשים שהם עצמאים בעבודה שלהם, ושנפלה עליהם בימים הרגילים בעיה כלכלית שבגללה הם נאלצו לסגור את העסק שלהם והם נשארו בלי פרנסה. הקורונה העצימה את זה, בגלל שבקורונה היו רבים שאנחנו אמרנו להם לסגור, היו סגרים. גם במקומות שבהם לא היו סגרים אמרנו להם שהם לא יכולים, כי תהיה להם מגבלה של אנשים שיבואו לרכוש מוצרים בחנות שלהם או בעסק שלהם, וזה הביא אנשים לפת לחם. אנחנו, כמדינה יהודית ודמוקרטית, לא יכולים להרשות את הדבר הזה.

אני מבטיח שאני אתן קרדיט לכולם, מבחינתי, ואני מבטיח שלא נרפה מאנשי האוצר עד שהבעיה תבוא על פתרונה. עוד רחוקה הדרך, אבל אני מציע לכולם להתפלל לקדוש ברוך הוא שזה יעבור מהר. תודה רבה.