אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, הצעת חוק רישוי עסקים (תיקון – שינוי מדיניות הביטוח בחדרי כושר). איפה ראש המפלגה שלי? ראיתי שבחדרי הכושר מוחאים לו כפיים ביום ההולדת, אז לפחות הוא היה בא אליהם עם בשורה. אולי נצליח להעביר את החוק הזה.
ההצעה מבקשת לבטל את הדרישה המפלה לתוספת ביטוח תאונות אישיות למכוני כושר, כדי להשוות את הדרישות הרגולטוריות לאלה המקובלות אצל ספורטאים לא מקצועיים בענפי הספורט. חשוב לי להדגיש, בתור יושבת-ראש השדולה לעסקים קטנים ובינוניים – ולדימיר, אני בטוחה שכיושב-ראש משותף של השדולה, יחד איתי, אתה תתמוך בחוק הזה; זה נראה לי ברור שאתה לא תתנגד. אחת המטרות החשובות של החוק היא להפחית את הנטל הרגולטורי על מכוני הכושר במדינת ישראל ולאפשר ייעול כלכלי והנעת התחרותיות בענף. האישור של ההצעה, ולדימיר, יחסוך לעסקים אלפי שקלים מיותרים שמתבזבזים מדי יום. סתם כסף מיותר שנזרק לפח, ועוד בתקופת הקורונה, שאנחנו יודעים מה קרה בה לחדרי הכושר.
בעקבות ההגבלות שהוטלו עם פרוץ מגפת הקורונה, מאות מועדוני כושר במדינת ישראל נאלצו לסגור את שעריהם ורשתות הכושר נאבקו על מנת לשרוד במשבר, שפגע בהן אנושות, בעיקר כלכלית. מן הראוי היה, במיוחד בעת הזו, שהמדינה תקל, ותסייע לענף ככל הניתן, בעקבות הפגיעה האנושה שאנחנו בעצם הטלנו עליהם בתקופת הקורונה. אבל לצערי, המדינה ממשיכה לאכוף מדיניות רגולטורית מיותרת שמכבידה על פעילות מכוני הכושר. הרגולציה המסורבלת שהם צריכים להתמודד איתה נגרמת בגלל חקיקה לא אחידה, שמייצרת כפל ביטוחים, וזה מושת ישירות על חדרי הכושר. אני הייתי מאלה שזעקו כאן – ולדימיר, אתה לא היית אז חבר כנסת וגם זה שלצידך, לא הייתם – אני הייתי מאלה שזעקו בתקופת הקורונה שאת חדרי הכושר חייבים להשאיר פתוחים, כי חדרי הכושר הם כמו תרופה. הם אלה שמסייעים למחלה. הם לא מגבירים את החולי, הם מסייעים למחלה. זה כמו כל תרופה, זה כמו בתי מרקחת, זה כמו בתי חולים. חדרי הכושר היו צריכים להיות פתוחים. אבל דעתי לא נשמעה אז, והם נסגרו. יחד עם זה, אמרנו, איך מקילים עליהם – ובעצם מכאן נכתבה החקיקה הזאת, כבר בכנסת הקודמת, שלפחות נסייע להם כלכלית ונוריד להם את כפל הביטוחים.
על פי החוק הקיים, חוק מכוני הכושר (רישוי ופיקוח), התשנ"ד–1994, כלל לא מוזכרת חובת ביטוח, אבל חוק רישוי עסקים הוא זה שמתייחס לחדרי הכושר וטוען בעניין הביטוח כי על חדרי הכושר לבצע ביטוח תאונות אישיות, כפי שדורש חוק הספורט מ-1988, תשמ"ח. בחוק הספורט עצמו מוזכרים מכוני הכושר, אבל לא בסעיף העוסק בחובת הביטוח; דבר המעיד על חקיקה מסורבלת ומקשה.
שורה תחתונה: כיום מכוני הכושר מחויבים לבטח את המתעמלים בביטוח תאונות אישיות ובביטוח צד ג' – שני ביטוחים. אותו כפל ביטוחים מייקר לשווא את התנהלות חדרי הכושר. האבסורד מחריף לאור העובדה שממילא גם באירועים הביטוחיים הפוליסה של צד ג' היא זו שמטפלת באירוע, למרות שקיים ביטוח נוסף.
למה? אתה – גם אני לא עוסקת בספורט ולא בחדרי כושר, ובכל זאת אינני מרגישה קיפוח כדי להתעסק בזה.
דרך אגב, חבר הכנסת ארבל, לא מדובר פה באמת על הקטע של הביטוח ועל חדרי הכושר כמו שמדובר על הקלה רגולטורית ברישוי עסקים. לכולם יש ביטוח אחד; לחדרי הכושר יש שניים. כסף מיותר שנזרק לפח.
בנוסף, כבר היום החוק מחייב את מכוני הכושר לנקוט שורה של הגבלות שמעלות את סף הזהירות בחדרי הכושר, ובהן נוכחות של מדריך שילמד כיצד להפעיל את המכשירים במכון ויפקח על המתאמנים בו. עוד נדרשת הצבת המכשירים במרחק סביר זה מזה, מילוי הצהרת בריאות טרם השימוש במתקנים והצמדת הוראות היצרן לעניין השימוש. וזאת, מלבד החיוב בביטוח צד ג'.
לכן יש להשוות את הדרישות הרגולטוריות למקובל במקומות אימון לספורטאים לא מקצועיים, בעיסוקים אחרים מענף הספורט, שאינם מחויבים בביטוח לתאונות אישיות. תיקון זה יחדד את המעוות בחוק, ייתן מענה לאפליית חדרי הכושר, ויחסוך לבעלי חדרי הכושר הוצאה מיותרת של אלפי שקלים בשנה. בדרך זו נסייע לענף שתרומתו כה הכרחית לבריאותם הפיזית והנפשית של אזרחי ישראל.
אני מבקשת מכם לתמוך, אבל יש לי עוד מילה אחת לומר, בנימה אישית, אחרת. לפני כשבוע פחות יום, ממש ביום שלישי שעבר, היה בדרכו לכנסת בעלים של חדר כושר אגו במודיעין. שמו היה אלעד ברדע. הוא היה הבעלים של חדר כושר – שוב אני אומרת – אגו, בקניון עזריאלי במודיעין. הוא היה בדרכו לכנסת, לפגישות, כדי לסייע לענף חדרי הכושר, ובדרך לכאן הוא עבר תאונת דרכים איומה, והיא הביאה למותו בו במקום. אלעד ברדע היה אחד הפעילים במאבק למען חדרי הכושר במדינת ישראל, איגוד שאני סייעתי לו רבות. ומכאן אני רוצה לשלוח תנחומים למשפחה. יהי זכרו של אלעד ברדע ברוך. תנחומים למשפחה מכולנו כאן. אני מבקשת מכם לתמוך בחוק הזה. תודה.
708 מילים של קרן ברק. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.