קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
טוב, אני איצמד לתשובה שקיבלתי, שהיא באמת התשובה הרשמית, אבל אני כבר אומר בתחילה, חבר הכנסת מעוז, מה שהתכוונתי לומר בסוף. אנחנו חיים בעידן שבו משרתים גברים, נשים, חרדים, דתיים, אנשים שיש להם אמונות אחרות, תפיסות עולם אחרות. אני מציע לגלות גמישות וסבלנות ולא להתרגש מכל חריגה מהפורמט. זו לא תקלה בהוראות פתיחה באש או פגיעה בביטחון המדינה.
אבל אני אענה את התשובה הפורמלית, והרי היא: על פי ההוראות בצה"ל, הוראות אגף מבצעים, תורה והדרכה 3.6 – הכתיבה והמינוח בצה"ל, כלל יחידות צה"ל מחויבות להקפיד על עברית תקנית בכל תחומי האות הכתובה: פקודות, הוראות, תקנות, ספרי הדרכה, כרזות, מילונים, עיתונים וכיוצא באלה. הוראה זו מבוססת על חוק המוסד העליון ללשון העברית, התשי"ג–1953, המחייב את כל משרדי הממשלה, ובהם את משרד הביטחון וצה"ל, לכתוב את מסמכיהם בעברית תקנית על פי כללי הכתיבה התקניים.
בצה"ל מצויים כמה ספרי הדרכה המציעים דרכי כתיבה כלליות נעדרות מין מובהק לבחירתו של הכותב. האקדמיה ללשון העברית לא אישרה שימוש בכתב רב-מגדרי או בצורות לשון הזרות לעברית. תחום העריכה והמינוח במחלקת התורה וההדרכה מבסס את הנחיותיו לציבור הכותבים בצה"ל על כללי האקדמיה ללשון העברית העדכניים. הנושא חודד מול הגורמים הרלוונטיים, בדגש על החובה לכתוב בכתב תקני ולהשתמש בצורות התקניות בעברית בכל החומר הכתוב של הקורס. הפנייה בעל פה לחיילים וחיילות נעשית באופן התואם את מינם, מגדרם והציבור שבו מדובר.
רציתי רק לומר שכל עוד המטיף לכאורה או לא לכאורה דיבר בשפה תקנית מבחינה מגדרית, אז אני פטור מלהשיב במסגרת השאילתה הזו.
241 מילים של אלון שוסטר. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.