כולם אצלם נורבגים. באנו לעבוד – לעבוד על ישראל. באתם לעבוד על הציבור.
צודק, עוד 30 הכול בסדר.
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, לפני שאתייחס להצעת החוק, ברשותכם אני רוצה לעדכן מה קורה עם השטיח המעופף של הממשלה. הרי לפיד נוסע למרוקו – לוקח מטוס, מטוס, לא תאמינו. ג'מבו, שוכר אותו, 100 איש. אחר כך חברים שלו מקפה דובנוב, עיתונאים, חבר'ה מהמשרד – יאללה, חבר'ה, נוסעים, מה זה משנה? מרוקו. עכשיו זה כסף שלנו. מונופול.
אלה היו פעם מושחתים, ההם שם, לא נסעו.
לא נעים לספר לך, כתבתי מכתב למנכ"ל משרד החוץ. שאלתי אותו כמה עלתה הנסיעה. כתב לי: 540,000 שקל ומשהו. עברו עשרה ימים – הוא הבין שזה עלה עוד 300,000. בקיצור, הנסיעה עלתה כמעט מיליון שקל – 1.
חזר לארץ. הרי מדי פעם לפיד, יש לו ביקורים ממלכתיים במדינת ישראל. הוא נוסע למוסקבה. איך נוסעים? חוכרים עוד פעם מטוס. ראה את זה גנץ – אמר: אני נוסע לצרפת ככה, לא מספיק לקחו לי את השיירה? חוכר מטוס; דרך אגב, מטוס שלם, 180 איש – הוא נוסע, ועוד ארבעה-חמישה אנשים. וכן הלאה וכן הלאה.
חבר'ה, זאת המציאות שאנחנו חיים בה. לא תאמינו, לצבוט את עצמנו ולהאמין כמה מושחתים האנשים האלה – בשלושה חודשים. לא תגידו שעכשיו עברו עשר שנים. שאלתי את עצמי, מה יהיה עוד חמישה חודשים?
תבדוק מה אני אומר. עכשיו בואו תראו, רבותיי – – –
חס ושלום. למה שיעסקו בזה? עכשיו ראיינו אותי, שכשראש הממשלה נתניהו היה כנראה במעון, הניקיון עלה 900,000 שקלים. נסיעה אחת – מיליון שקלים, עם החבר'ה במרוקו, כולל זמרים. למה לא? אתם ראיתם את זה בטלוויזיה? ראיתם את זה בערוץ 12, 13? חס ושלום. למה שידברו על זה?
ועכשיו אתם רואים, אני רואה בעיתון, לא מזמן, שהחבר שלך לשעבר, מר אלי אבידר, השר שעדיין מחפש את התיק של עצמו, כנראה הוא חיפש פה בארץ, לא מצא – נסע לדובאי, אולי ייתנו לו איזה תיק שם. שם אין שרים בלי תיק – הגיע – – –
לא חשוב, אני לא נכנס לזה. מספר לכם. כמובן, הגדיל. ראתה את זה אילת שקד, בוודאי, נסעה עם משלחת לדובאי. עכשיו, הם ממהרים לדובאי. למה? שמא תיפול הממשלה מחר, אז בוא ננצל. דרך אגב, הם נסעו כמו שלדעתי שרי הממשלה לא נסעו בשנתיים. אני הייתי שר שנתיים, אף פעם לא נסעתי.
כשנסעתי עם גלנט לאתיופיה, כשהוא היה שר הקליטה כדי לדאוג ליהדות אתיופיה, אני נסעתי על חשבוני, בגלל שאני לא שר הקליטה. הייתי אז שר התקשורת. אבל תראו לאיזה מחוזות הזויים הגענו עם האנשים המושחתים שיושבים פה, הצפונבונים שכל היום הטיפו לנו מוסר. מושחתים.
עכשיו נגיד – הגענו לשר הדתות. למה? מסכן, נשאר כמעט לבד. אמר: אני חייב לנסוע מהר לדובאי. למה? אני שר הדתות של כל המזרח התיכון והאמירויות. אני צריך לבדוק שם כשרות של הגמלים. האם יש משגיחים בשחיטה שם? האם הקאדים שם מונו כמו שצריך? אבל מה לעשות, רבותיי – – –
אבל תזכרו רק דבר אחד – השר חמד עמאר, עוד אין תקציב. מאיפה הכסף? אני, כשהייתי שר הדיגיטל, ביקשתי אייפוד, 700 שקלים, כדי שנוכל לראות את ישיבות הממשלה בזום. 700 שקלים – חודש וחצי. האוטו שלי היה נכנס למוסך כל שבוע. הייתי אומר להם: חבר'ה, כבר עשיתם אוטו חדש רק מהמוסך, לא חראם? אמרו לי: אין תקציב. פתאום יש תקציב חופשי. אין חשבים, אין מנדלבלופים, אין כלום – הכול הפקר, הכול משוחרר והנהרות זורמים.
עכשיו, מאיפה הוא לקח? לקח את התקציב של ימי העיון של העובדים שאולי ילכו לאיזה חצי יום וייתנו להם קפה ועוגה. תבינו את החוצפה ועזות המצח, את השחיתות. ומנדלבלוף כמובן לא רואה כלום. הוא עדיין יושב במקרר ואוכל ארטיקים. לא רואה כלום. רק נתניהו מול הראש שלו. הוא שם את התמונה של נתניהו וזה הדבר היחיד שמעניין אותו. חוצפה ועזות מצח שלא נתפסת.
אביר קארה ראה את זה – אמר: עכשיו, איפה אני? חייב לנסוע גם הוא לדובאי. ראה את זה סגן שר החוץ רול ואמר: ואני לא צריך לנסוע לדובאי? עכשיו, הדובאים מסכנים, סובלים. כל רבע שעה נכנס להם שם איזה נורבגי והם לא יודעים מה לעשות איתו. דרך אגב, כולם נורבגים, לא מתקזזים איתם. למה הם עשו את הקיזוזים? למה הביאו לפה עוד 30 עובדים זרים? כדי שהם לא יצטרכו קיזוז, אדוני היושב-ראש.
תראו את השחיתות שקורית כאן, במדינת ישראל, ואתם לא תקראו את זה באף מקום, שום דבר. וכמובן, תמר זנדברג – ואני מצטער, דרך אגב, יש מישהו פה באולם שלא נסע? אני הצעתי: קחו שבועיים, קחו עשרה מטוסים, קחו את כל החבר'ה, נגמור עם זה אחת ולתמיד. לא. כל אחד רואה את חברו – רץ, רץ, שמא מחר הוא לא יהיה שר.
החוצפה, באמת, אני לא יודע איך לתאר אותה במילים. אין מילים לתאר את זה. ועולה לי כאן מר לפיד: אתם רוצים ג'ובים. הוא לא אומר ג'ובים – ג'ובים. זה שלא שירת בצה"ל באופן מעשי, סיים 12 שנות לימוד ונהיה לי מלך העולם, כל היום מעופף לי. דרך אגב, הוא רק יורד לאיזו נחיתה קטנה, רוב הזמן הוא באוויר. לא מתבייש. חצופים. יש לך שר אוצר – אין לו כסף לחיילים, אין לו כסף לזקנים, אין לו כסף לנכים. למה יש לו? למנסור עבאס, 53 מיליארד שקלים, ואין לו כסף לתרופות מצילות חיים.
אשתי, זיכרונה לברכה – אני נתקלתי בעניין הזה לפני 11 שנה, 12. אני פתאום נאלצתי לרכוש תרופה לאשתי ב-50,000 שקלים לחודש. ואז באתי, אני שומע בצד השני – לא אלאה אתכם – עם החברה, הם אומרים לי: לא כולל מע"מ. אני נפלתי מהכיסא. אמרתי מה, הטלוויזיה באילת זה בלי מע"מ; פרות וירקות בלי מע"מ. התרופות של האנשים שרוצים לחיות רק עוד כמה שבועות – אני רוצה לראות מי זה הבן אדם שעשה את זה. מי התנגד לזה? בא אליי משה כחלון, אמר לי: עזוב, דודי, אתה יודע מה, בוא נסכם את זה, שב עם פקידי האוצר, נגמור את העניין בלי חוק. אמרתי: בסדר.
גמרנו את העניין. יצאנו לקול קורא. משרד המשפטים – לא אלאה אתכם – שנה. בסוף הייתה עמותה שזכתה והכול. אני הייתי בטוח שזה עובד. לפני שישה חודשים פתאום אני מקבל טלפון מאיזה עיתונאי, הוא שואל אותי: תגיד, דודי, אתה יודע כמה קיבלו? אמרתי לו: לא. הוא אומר לי: אפס. ישראל כץ, שר האוצר – אני הולך אליו, אנחנו קובעים עם אותם פקידים. והם מבטיחים לי: דודי, נפתור. חבר'ה, שום דבר לא ייפתר. הפקידים לא פותרים כלום, וגם לא התכוונו לפתור. הם לא צריכים את דוד אמסלם כדי להבין שבן אדם ששוכב על ערש דווי ויש לו עוד שלושה, ארבעה חודשים עם התרופה להיות עם הילדים, וממילא התרופה 50,000 שקלים, והמדינה לא נותנת לו אותה – הוא אומר: לא, אתה ביזנס, אתה קנית שעון רולקס, אתה גם תשלם 7% מע"מ.
17% מע"מ. אני אומר, אפילו בסדום לא היה דבר כזה. אני חשבתי שההצעה הזאת, אנחנו נשים אותה – בוודאי תעבור. למה, לא האמנתי שיש בן אדם – לא יהודי; בן אדם שיש לו טיפת מצפון, מה הוא מצפה, להגיע לנקודה הזאת ולהבין? לא הבנתי. הוא מצפה מה, שהוא או בני משפחתו יגיעו למצב הזה, לבית החולים, כדי להבין את הסיפור?
אח שלי, זיכרונו לברכה, נפטר לפני ארבעה חודשים. גם שם רכשנו את התרופות, אני.
חבר'ה, בושה וכלימה. איך בן אדם – עזוב עכשיו, שר האוצר עלק, בא ומתנגד בוועדת שרים והיא מורידה חוק מהסוג הזה. אמרתי, לכל הקשקושים יש לכם כסף – לנסיעות יש לכם כסף – –
– – לצרכים הקואליציוניים יש לכם כסף; לנורבגים יש לכם כסף. למה אין לכם? לאנשים שימותו בטווח הקצר, רק מסכנים, שרוצים עוד כמה שבועות שיוכלו לנשום טיפה ולהרים את הראש.
אדוני השר חמד עמאר, אני רוצה להשיב לך. תראה, אני הייתי משוכנע שדבר כזה לא צריך לפרט. אין שום עניין לפרט. איך אמרתי? פירות וירקות בלי מע"מ, טלוויזיה באילת בלי מע"מ, תרופות לאנשים שהולכים למות – הרי מי צריך את התרופות האלה? זה אנשים שנמצאים על ערש דווי. הרי אם זה בסל לכאורה, ואני לא רוצה להיכנס לזה, אלה תרופות בהתוויה. אני נלחמתי על זה חמש שנים, מהיום שנכנסתי לכנסת. סגרתי את זה עם האוצר. אתה יכול לשאול את הסגן, את אלון מסר, ואתה יכול לשאול את נועה היימן. תקשיב.
ואני רציתי לחסוך ביורוקרטיה של החוק.
תן לי עד הסוף. תן עד הסוף.
אבל אתה בא – ציפיתי ממך לבוא עם קצת – אתה יודע, יש אנשים, זה לא נושא אישי שלי. רחמים. עכשיו בבית חולים, תיסע לעין כרם, תראה כמה משפחות יש שם. הם לא יודעים מה לעשות עם זה. דרך אגב, מי שיש לו כסף לא צריך את הסיפור של המע"מ. הוא קונה את התרופה. מי לא? זה שאין לו. אז לפחות נותנים לו אולי קצת תקווה, כמה חודשים, לבוא למשפחה, לראות את הילדים. אבל אתם – – –
למה אני דיברתי על המטוסים? בגלל שאני רציתי להראות לכם מה אתם נותנים ומה לא. אתם התחרפנתם. אתם נמצאים בהיפוך ערכים עצום. הינה, עוד מעט תשמע את הרב הרפורמי אומר לך: אנחנו בתיקון עולם. אתם לא נורמלים. אתם לא מבינים מה אתם עושים. אני ציפיתי ממך לא לענות פה, שיבוא ליברמן ושהוא יענה. אתה לא השאוויש. אין לך תשובה אמיתית.
ואני אומר לכם, רבותיי, זה יכול לקרות לכל אחד פה. אני מצפה ומקווה מאוד ומתפלל שלא, אבל מי שעומד בניסיון הזה לא מאמין מה קורה – הכול מתפרק. גם בן אדם שכיר, להביא 30,000–40,000 שקל מכל האחים במשפחה זה אירוע. אבל למה לב האבן? איך אמרה כבר המשוררת, יש אנשים עם לב של אבן. זה אנשים עם לב ברזל, פלדה. אתם לא מתביישים? הכול פוליטיקה. אני עשיתי את הכול, וגם השרים היו איתי. הפקידים טרפדו את זה, ותשאל אותם, תשאל את נועה היימן אם לא היינו אצלה לפני חמישה חודשים; תשאל את מסר אם לא הייתי אצלו לפני ארבע שנים וסיכמנו הכול. אבל מה? בסוף הם מסובבים אותך באף, משקרים לך, ובגלל זה באתי היום להעלות את זה כחוק.
אני מצפה ממך לבוא ולקדם את זה. זה לא עסק שלי, זה לא קשור לליכוד. קח את הקרדיט, תקדם את זה אתה. לא אכפת לי. אני, מעניין אותי שבסוף החולים, תהיה להם קצת תקווה. ולא מדובר בהרבה. דרך אגב, אנחנו עשינו הערכה. אני מספר לך – –
– – אפילו לא מדובר ב-20 מיליון שקל לשנה. אבל מה, זה טיסה אחת של לפיד – מיליון שקל.
בגלל זה סיפרתי.
אחת של לפיד זה עשרות חולים. אתה מבין?
1,626 מילים של דוד אמסלם. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.