ואללה? חברי אדוני היושב-ראש, וזה חברי על אמת, זה לא כמו אצל עורכי הדין – חברי המלומד, ואחר כך הוא אומר: איך אני אתפור אותו?
תשמע, עיסאווי, כשאני הגעתי לכנסת – קודם כול, לפני שאני מדבר על הצעת החוק, אני רוצה להודות לחברתי חברת הכנסת אתי חוה עטייה, שהייתה שותפה בגיבוש, נכנסה לנושא כשהייתה ממונה על הביטוח הלאומי והייתה פעילה והביאה נתונים ועשתה את העבודה שלה, ובהצעת החוק היא ביוזמים יחד איתי בזכות; לא כמו שמחתימים פה כאילו, בכאילו, אז היא בזכות. אני מודה לה על שהיא אמרה לי: לך תציג את הצעת החוק.
כשאני נכנסתי בזמנו לכנסת, לפני 22 שנה – –
– – אמרתי שאני הולך לטפל בנושא של עובדים וגמלאים, לא הולך לדבר לא על חוץ, לא על ביטחון, לא על גבולות, לא כלום. נכון שזה נותן יותר תקשורת ויותר מעניין מחברה וכלכלה, חוץ וביטחון הרבה יותר מעניין. אמרתי שאלה הנושאים שאני בא לטפל בהם בכנסת.
הייתי יו"ר ועדת העבודה והרווחה הרבה מאוד שנים, וב-2015 מוניתי להיות שר העבודה והרווחה. כשהגיע דוח העוני, הסתכלתי וראיתי ש-20% מהעניים בישראל הם אזרחים ותיקים. 20% מתוך 1,198,800, לפי הנתונים שביקשתי מהביטוח הלאומי – נגיד 198,396 אנשים מתחת לקו העוני הם מעבר לגיל עבודה, 67 לגברים ו-62 לנשים. ואמרתי, כשאני מסתכל על דוח העוני כל שנה, איזה תיקון דרמטי יכול להתבצע בדוח העוני – מרצ, שיושבים פה, שהיו באופוזיציה וצעקו: הילדים עניים, הזקנים עניים, אתם לא נותנים, אתם כן לוקחים – אמרתי: איזה תיקון אנחנו יכולים לעשות לאוכלוסיות האלה ולדוח העוני?
אני לא סחורה בשבילך? הבאת לי חדש?
לא, תעצור רגע את השעון, תן לי את שלוש הדקות.
טוב. אני לא עולה לפה הרבה. טוב, בוא נדבר לעניין. אמרתי: זאת הזדמנות עצומה, הזדמנות עצומה לתקן את דוח העוני גם כלפי ה-OECD, גם כלפי העולם. אם אנחנו נשנה את ההצמדה, אז נוכל להגיד שלא יהיו אזרחים ותיקים עניים במדינת ישראל בכלל.
פניתי ליחידת המחקר שלך, הביטוח הלאומי, ואמרו לי: 800 מיליון. אז יכול להיות שעכשיו – כשאני מסתכל על ה-198,396, 52,900 מהם ניצולי שואה, שהם 30% מניצולי השואה שחיים בישראל. זה דור הולך ונעלם, כי לפני ארבע שנים, בנתונים שלי, היו 220,000, והיום יש 160,000. רק בחלק המצומצם, לפני שכחלון הוסיף, נפטרו 66,800, ואלה צריכים למות בעוני?
באתי והנחתי את הצעת החוק. אמרתי שבשביל להיות on the safe side, ניתן להם 80% משכר המינימום ונשנה את ההצמדה לחציוני, כי המדד יחזיר אותם מתחת לקו העוני. מתחת לקו העוני זה לא אומר שהם לא יהיו עניים; כי אם הוא יעבור בשני שקלים את קו העוני, אני לא נכנס לעומק העוני. אני לא נכנס לעומק העוני. אני מדבר סטטיסטית כלפי העולם, כלפי ה-OECD, כלפיי – כלפיי, שהצלחתי להביא חקיקה שמוציאה את האזרחים הוותיקים מעל קו העוני.
שמע, בשבילי, אם זה יעבור – וזה יעבור תוך שבועיים, תכף אני אגיד למה – זה יום חג, כי בשביל זה באתי לכנסת. שתבין: אני הנחתי על שולחן הכנסת – כשכל ח"כ יכול להניח 100,000 הצעות ליום, לא לעלות לדיון, אבל להניח במזכירות – אני הנחתי הצעה אחת. זהו. אני לא משחק במשחקי כלום.
וראיתי את חוק הסדרים, ולהפתעתי, איווט העלה את זה בחוק ההסדרים. פניתי אליו לפני חודש בנושא הגמלאים, שהיו צריכים להוריד להם בינואר, והוא הלך לקראתי. הוא אמר לי: חיים, לא מפריע לי ללכת איתך, אבל אני רוצה שתצמיד את הצעת החוק שלך להצעת החוק בחוק ההסדרים. היום בבוקר פתחתי את העיתון – והיום רק ידעתי שאני מעלה את ההצעה – וראיתי הישג: כ-6,500 ניצולי שואה יקבלו פנסיה חודשית. אמרתי: ואללה, תראו, אנחנו יכולים לעלות את זה פי עשרה. להוריד ממעגל העניים עוד 60,000 או 59,800 ניצולי שואה – אני אגיד לך בדיוק כמה: 52,900 ניצולי שואה – ולהוציא אותם ממעגל העניים. ופניתי לאיווט היום בבוקר, והוא אמר לי: חיים, אבל אצלך זה 80%. אמרתי: אצלי זה 70%. נכון שבחוק כתוב 80% – אני יורד ל-70%, אני מתיישר עם הוועדה. ואני חייב להגיד שהוא אמר לי: דחה את ההצבעה בשבוע. אנחנו נעביר את ההצבעה בשבוע הבא, נצרף אותה לחוק ההסדרים, ואתה – אני מגשים לך חלום. כשבאת לכנסת וסימנת – סימנתי את העניים במדינת ישראל.
אתה מבין מה זה שחבר כנסת עומד פה ולא מחרטט, ומבין על מה הוא מדבר, ויודע את המספרים, והוא מתייצב מול האוצר? ומה לעשות שלפעמים הם לא יכולים להתמודד מולו כי הוא יודע יותר מהם, כי הוא מתמקצע בנושא? אתה מבין את זה שעומד חבר כנסת ולא מחרטט ומדבר באוויר, בעננים ובזה. ואללה, אני יכול לדבר, לספר לך סיפורים שעות, אבל על הנושאים של אנשים, של איגוד מקצועי, של פנסיה, של מה שאני עוסק בו – אז אלוהים נמצא בפרטים הקטנים, ואני יורד לפרטים הקטנים, ואני עוזר לאנשים באשר הם האנשים, כי אני חושב שבשביל זה אני פה.
בשביל זה באתי לכנסת. והיום איווט הושיט לי יד, וואללה, ואני מודה לו. אני מודה לו, למרות שגם בלעדיי החוק הזה היה עובר. יכול להיות שעוד אני אעשה בוועדה שפצורים קטנים. אני אתיישר, אני אמרתי שאני אתיישר. אבל יכול להיות שישמעו את דעתי ונעשה שפצורים קטנים. ואללה, אבל אני יודע להגיד תודה.
לא מעניין אותי לא פוליטיקה, לא אללה, לא כלום. אני לא בודק מי האנשים האלה, מי האנשים האלה שיעלו מעל קו העוני. לא בודק, כי אני יודע שאף אחד מהיושבים פה, נכון לעכשיו, לא שם. יכול להיות שיהיו בעתיד כאלה שהבאתם – הסודנים שהבאתם בחוק הנורבגי, שהבאתם אותם ככה בעוונטה, ואחר כך הם יהיו בדוח הזה. יכול להיות. אבל אני כבר בטח לא אהיה שם, סביר להניח, או בטוח שלא אהיה שם. אבל אנחנו פה, אנחנו נהיה שותפים למהלך, ואני מקווה שבהצמדה תהיה לנו הזכות שיבוא עבאס בעוד 20 שנה ויגיד: אני חלק ממהלך שקבע שאין אזרחים ותיקים מתחת לקו העוני במדינת ישראל. זה מהלך דרמטי.
הייתי פה בכמה הצעות חוק דרמטיות: אלמנות צה"ל, אכיפת דיני עבודה, שיוך של עובדי קבלן למעסיק אחרי תשעה חודשים. הייתי בטעות גם בפנסיית חובה, שזה היה רע למשק – רע למשק כי זה דופק את האנשים. הצבעתי נגד, אבל מה לעשות – לא הצבעתי כי זה היה צו הרחבה של פואד, אללה ירחמו, ועופר עיני; כי הם שיחקו פוליטיקה ופגעו באנשים. ואני פה עכשיו כשותף למהלך שימנע מאזרחים ותיקים להיות מתחת לקו העוני. אני חושב שזה הישג מדהים, ואני מודה לשני אנשים: לחווה עטייה, שכתבה איתי את החוק, ולאביגדור ליברמן, שהושיט לי את היד ואמר לי: אתה תהיה חלק מההצלחה הזאת. תודה רבה.
1,009 מילים של חיים כץ. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.