אדוני יושב-ראש הישיבה, חברי הכנסת, חבריי, הצעת החוק שמובאת היום על ידי ידידי הטוב – –
איפה מרגי? נמצא?
בסדר גמור. – – יש בה כוונות טובות וראויות. אין מי שמבין יותר ממני את החשיבות בעניין המיגון, כתושב עוטף עזה כל חיי וכמי שכיהן כראש המועצה האזורית שער הנגב 16 שנה, בתקופות המסיביות, מחוסרות המיגון, מחוסרות ההגנה האקטיבית, ללא הגנה על הגדר.
הממשלה פועלת כיום לפי שתי תוכניות מרכזיות, רב-שנתיות, למיגון: מיגון הצפון ומיגון בעוטף עזה ובאשקלון, בהתאם למקורות תקציביים שהועמדו לטובת נושאים אלו בהחלטות ממשלה בשנים האחרונות, וכך נמשיך לעשות גם בשנים הבאות, על בסיס הערכה מקצועית של האיומים ובהתחשב בתקציב הקיים.
בנוסף, משרד הביטחון ומשרדי הממשלה מקדמים מגוון רחב של פרויקטים. אנחנו נמצאים לקראת השלמה של פרויקט הקיר הסלארי המגן על עוטף עזה, הגדר, החומה לעיתים, והקיר התת-קרקעי, עם האמצעים, והוא נמצא לקראת השלמה. זה פרויקט שהושקעו בו מיליארדי שקלים בשנים האחרונות ומביא לשיפור משמעותי בביטחון ובתחושת הביטחון, שהיא קריטית באזור צמוד הגדר. כמו כן אנחנו שוקדים, על פי סדר עדיפויות, על שיפור המיגון בעוטף בגני ילדים ובחלונות של ממ"דים, חלונות מאוימים. כמו כן, בהמשך לדברים עם חבר הכנסת מרגי, נשפר את המיגון בעיר אשקלון על פי ההחלטות הקיימות. אנו ערוכים לקיום מערך של הפגות לתושבי העוטף ביישובים סמוכי גדר בעת לחימה.
בימים האלה ממש – והתקציב שיעבור, אני מקווה, בחודש הבא יאפשר את זה – יוקצה תקציב של מאות מיליוני שקלים, כמעט מיליארד שקלים, כולל שנת 2023-2022, לתחילת מימון פרויקט מגן הצפון. אנו עובדים גם על שיפורים במרחב התפר בגבול המזרחי ובאיו"ש. כל התוכניות מבוצעות בהתאם להערכת מצב מקצועית של הפיקודים המרחביים של פיקוד העורף ושל אגפי משרד הביטחון.
אדוני יושב-ראש הישיבה וחבריי חברות וחברי הכנסת, אני לא רואה מקום לפרוץ את התוכניות הרב-שנתיות הללו באמצעות הצעת חוק פרטית. בכל מקרה, הנושא לא מתאים לקביעה בחקיקה אלא בהחלטות ביצועיות של הממשלה, בהתאם למקורות התקציביים ובהתאם להחלטות שתתקבלנה מעת לעת. אני מציע כי מליאת הכנסת תדחה את הצעת החוק ותוריד אותה מסדר-היום.
מכיוון שאנחנו נמצאים בעידן שבו רצוי להרחיב ולהבהיר – – –
כן, בוודאי. אני רוצה, ברשותכם – מתוך ההיכרות האישית, מתוך הידע שלי בתחום הזה, אני מבקש להביא לתשומת ליבכם, חבריי חברות וחברי הכנסת, מהן הנקודות או מהם האמצעים שבהם חשוב וראוי להשקיע השקעות תקציביות משמעותיות.
ובכן, אני אספר לכם שלפני 14-13 שנה, אולי כבר 15 שנה, היה ראש ממשלה ששמו אהוד אולמרט, והוא שאל שאלה: עד מתי נמגן את עצמנו לדעת? הוא שאל את השאלה הזאת – באמת, זה בא ממקום אמיתי, לא כהתרסה. אני זוכר היטב ביקור שלו באישון לילה בקיבוץ גבים. נפגשנו בבית ילדים, שהיה המקום היחיד שהיה ממוגן, והוא נפגש עם הורים בני המקום בזמן שלא היה עדיין מיגון. הוא שמע את אחת מחברות הקיבוץ מספרת לו – אדוני היושב-ראש, אני אדבר אליך; אני חושב שאתה המאזין העיקרי – ובכן, היא סיפרה – – –
כן? היא סיפרה שיש לה ארבעה ילדים, יש לה ארבעה ילדים ושני חדרי שינה ללא מיגון, ללא כיפת ברזל, והיא אמרה לו: כשיש צבע אדום – כבר הייתה התראה בתקופה הזאת, היו גם שנים ללא התראה – אני צריכה לבחור, בחירתה של שרה מגבים, לאיזה חדר לגשת במהירות, בשניות שיש לי, ועל איזו מיטה לשכב כדי להגן על הילד שלי או הילדה. זה בלתי אפשרי.
זה כדי להסביר. מייד אני אגיע לפואנטה.
אנחנו הגענו למסקנה שכך אי-אפשר. כך אי-אפשר. לכן התשובה שלי לאהוד אולמרט, ראש הממשלה בזמנו – ששאל שאלה נכונה: עד מתי נמגן את עצמנו לדעת? כל עוד קבוצה קטנה, קבוצה מצומצמת, לאורך זמן, תיפגע פגיעה משמעותית גם בתחושת הביטחון שלה וגם בביטחון עצמו, כל עוד זה קורה – קבוצה קטנה לאורך זמן, פגיעה משמעותית – כל עוד זה קורה, המדינה צריכה להתגייס.
אני רוצה לומר לשבחה של מדינת ישראל, לשבחן של ממשלות ישראל במהלך 15, 16 השנים האחרונות, שכשהיה צורך לעסוק בסוגיה הזאת, ברגעים הקריטיים ידעו כל הממשלות למצוא את הנקודה הקריטית ואת הייעוד הנכון שבלעדיו לא היה אפשרי לקבוצת האוכלוסייה הזאת לעמוד במשא. אני אתן לכם את הצמתים העיקריים. צומת אחד הוא הצומת של מיגון הגנים. אמרה השרה מגבים – סיפרה את הסיפור על הילדים. יש הבדל גדול בין מיגון של המרחב הציבורי לבין מיגון של מוסדות החינוך. במוסדות החינוך ישנם בני אדם צעירים, חלקם גם לא יכולים ללכת או לרוץ, אבל מגיל שלוש הם מחויבים בחוק חינוך חובה להגיע למוסדות החינוך. לכן, השילוב הזה של ילדים שלא יכולים להגיע לבד למיגון והעובדה שהם מחויבים להגיע לבית הספר – או לגן, במקרה הזה – חייב את הממשלה במחצית העשור הראשון למאה ה-21 לעסוק במיגון גני הילדים. נדמה לי שזה היה בתקופה שעמיר פרץ היה שר ביטחון. הוא קיבל החלטה להתחיל לעסוק בנושא של מיגון בתי הספר. זו הייתה החלטה חשובה, החלטה מכוננת. בהתחלה היה ניסיון למצוא דרך של מיגון לא על ידי בנייה חדשה אלא על ידי מיגון חלק מהכיתות, על ידי פתיחת דלתות. פיקוד העורף עשה תרגילים ובדק אם באמת ב-15 שניות ילדים בגילים שונים יכולים לפרוץ מהדלתות מהכיתות הלא-ממוגנות לכיתות הממוגנות.
הנושא הזה הוכרע בסופו של דבר, כנסת נכבדה, לא להאמין, בבית המשפט העליון, בעתירה שהוגשה על ידי תושבי עוטף עזה, אם אני זוכר נכון, בהובלת עו"ד אדי ווסר, ידידי מכפר עזה. הוא העלה את הנושא, ובדיונים מאוד לא פשוטים ובהכרעה מאוד ייחודית, בית המשפט העליון, שבדרך כלל אין לו מקום להתערב בהחלטות פרקטיות של מיגון, החליט שהוא אכן מורה למדינה למגן באופן מלא – לא כיתה פה כיתה שם – למגן באופן מלא את בתי הספר. והינה, הצומת הזה של מיגון מוסדות חינוך היה קריטי. בלתי אפשרי היה לייצר חיים נורמליים בעיר שדרות, בקיבוצים, במושבים לאורך רצועת עזה, ללא הפתרון, המהלך הזה. המהלך הזה בוצע, ואנחנו הרווחנו מערכת חינוך מחודשת, חדשנית וממוגנת. אני חושב שכ-20 בתי ספר חדשים נבנו כך ומאות גני ילדים ומעונות.
זה היה במחצית העשור הראשון. לאחר מכן, כאשר ברבות השנים האיום נמשך, השאלה הגדולה הייתה באיזה אופן, אדוני היושב-ראש, אנחנו נקיים מה שקוראים "הגנה אקטיבית", כלומר, לא נחכה לרקטה, לחומר הנפץ, אצלנו בבית אלא אנחנו נפגוש את האיום הזה, האיום האקטיבי הזה, בשמיים, בשחקים. אם אתם זוכרים, התחולל ויכוח גדול בשאלה הטכנית, מקצועית, כלכלית, כספית, אם ההגנה האקטיבית תהיה הגנה באמצעות טיל נגד רקטות או באמצעות תותח לייזר; דיון מאוד מעניין. אני יכול לספר לכם על מפקדי חיל האוויר שהיו בעד הקונספט הזה ומפקדים שהיו בעד הקונספט האחר והתווכחו ביניהם. היו פרופסורים לפיזיקה גרעינית שחשבו ככה ואחרת. כך או כך, חברים יקרים, על ההמשך נעשה אולי פודקאסט על הנושא הזה; מאוד מעניין.
אם כן, אנחנו מתנגדים לקונספט של קביעת המיגון באמצעות חקיקה, בוודאי חקיקה פרטית, ואני מבקש להסיר את ההצעה מסדר-היום.
1,044 מילים של אלון שוסטר. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.