אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, הצעת חוק הבחירות שאני רוצה להציע – לכאורה זהו תיקון טכני, אבל הוא מאוד מאוד מהותי. אני אגיד את זה רק במשפט אחד בפתיח, וניגש מייד להצעת החוק, ואחרי זה נרחיב.
משחר נעוריי אני עוקב אחרי המצב הגיאופוליטי במזרח התיכון, ואני רואה את הניסים הגדולים שיש למדינת ישראל בעצם קיומה בתוך מאות מיליוני מוסלמים, בתוך אוכלוסייה שמורכבת מעמים שונים, דתות שונות, זרמים שונים וניגודים נוראים; כפי שבאה לידי ביטוי בירי על הספינה אלטלנה, כאשר עולים מאנשי האצ"ל נורו ונהרגו בחוף הים, ומנחם בגין היה עליה. היה כפסע בין זה לבין מלחמת אזרחים וחיסולה של מדינת היהודים החדשה. ואז מנחם בגין אמר: מלחמת אחים לעולם לא, ובן-גוריון בחוכמתו הבין שהוא חייב, גם אם הוא לא רוצה, לתת ביטוי לכל חלק באוכלוסייה; עולים מכל הארצות, ממאה מדינות – הוא חייב לתת אפשרות שלכל אחד, אפילו אם יש לו 1% בלבד באוכלוסייה, יהיה ייצוג בבית המחוקקים, בפרלמנט הישראלי, ולכן הוא קבע אחוז חסימה של 1%.
אחוז החסימה החזיק מעמד שנים רבות, ורק לאחרונה השתנה המצב. מאז שאיווט ליברמן הצליח לכפות על המדינה 3.25% נכנסנו לכאוס פוליטי-חברתי. אני מרגיש ריח אבק שרפה במדינת ישראל מאז ועד היום הזה, שלוש שנים. חרב איש באחיו – אומנם ברוך השם עדיין לא בפועל, אבל בדיבור, במחשבה, יש מחשבות על הריגה הדדית.
עמדו פה היום חברי הכנסת, חבריי הרב יעקב אשר והרב פינדרוס, וציטטו מביטויי ההסתה הנוראים שהיו לפני הבחירות, בעיקר מצד ישראל ביתנו, אבל לא רק, על השמדה, הכנסת גז לישיבות – כל מיני ביטויים שהם ציטטו פה ואני לא צריך לחזור עליהם. לדעתי, שורש הרע הוא בעובדה שנוצרו פה גושים גדולים, חזקים, ובגלל היותם גושים של לפחות ארבעה מנדטים יכולים להגיע למצב של דרישת ראשות ממשלה בשישה מנדטים; שר אוצר בארבעה מנדטים. שישה מנדטים – כל התפקידים הבכירים ביותר.
אילו היה מדובר רק על תפקידים, דיינו. הבעיה היא שיכול לקום שר אוצר ולהכריז על הדרת אימהות יהודיות, חרדיות, בגלל שבעליהן לומדים תורה. זה הכנה למה שקורה בלבנון. אנחנו כבר עשרות שנים רואים בלבנון, מי שהייתה שווייץ של המזרח התיכון, בגלל שהעדות השונות המרכיבות אותה – הנוצריות, הדרוזיות, השיעיות ואחרות, המוסלמיות, הפלסטיניות שהיו שם – הירייה הראשונה הביאה למלחמה של 30 שנה עד חורבנה של לבנון, כפי שאנחנו רואים היום.
ולכן אני מציע דבר פשוט: שלא תהיה שום אוכלוסייה, אפילו של 70,000 אנשים, שאין לה לפחות מנדט אחד בכנסת. בן-גוריון – היו לו 50 מנדטים, והוא לא פחד שיהיו קומוניסטים, ושתהיה מק"י, ושתהיה חרות, ושיהיו אפילו פועלי אגודת ישראל ויוצאי תימן – זה לא הפריע לו – וכל מיני מפלגות ערביות שהיו להן שניים-שלושה מנדטים, ועל ידי זה הוא גם היה יכול ליצור קואליציות טובות. לא הייתה סחטנות, כי בכל מקרה הוא היה יכול למצוא שניים-שלושה מנדטים שיצטרפו לקואליציה. כך היה במהפך של מנחם בגין ב-1977: היו לאגודת ישראל ארבעה מנדטים בלבד, לעזר ויצמן היו שלושה מנדטים, לדיין הייתה מפלגה של שני מנדטים, והוקמה ממשלת הליכוד למשך עשרות שנים.
לפני כשנתיים פניתי גם לליכוד וגם לכחול לבן, לבני גנץ ולניסנקורן, ואמרתי להם: תראו את הכאוס שקורה פה כבר יותר משנתיים. תתמכו בהורדת אחוז החסימה חזרה ל-1.5%. אגב, במשך עשרות שנים זה היה 1% – ואני תכף אציג את התהליך – אבל 1.5% מאפשר לכם, גם לצד ימין, גם לצד שמאל, ליצור קואליציות יציבות. מה אמר לי ניסנקורן? אני לא בטוח איזה צד זה ישרת, אולי זה ישרת את צד הליכוד. אמרתי לו: ניסנקורן, יכול להיות שאתה בעצמך תזדקק לחוק הזה. הוא צחק. ומה קרה? הוא רצה ללכת עם ראש עיריית תל אביב, ובגלל אחוז החסימה הגבוה הוא לא יכול להיות פה עכשיו. אם היה 1.5%, הוא וראש עיריית תל אביב היו נכנסים לפה ואולי היו מכריעים בבחירות.
היות שיש הרבה דיסאינפורמציה והרבה אנשים שחוששים, הייתי מצפה שהאופוזיציה תתמוך בי. מהקואליציה אני לא יכול לצפות, כי אני באופוזיציה, אבל מהאופוזיציה ציפיתי. חשבתי, אולי, שרובם לפחות צריכים לתמוך בזה, אבל אני לא נעלב שהם לא תומכים בזה, כי זה לא עניין אישי שלי. אני, ברוך השם, במפלגה שיש בה שבעה-שמונה מנדטים בכל מקרה, ואין לי בעיה עם ה-3.25%.
אני רואה שהיו מצבים שבהם בזמן בחירות מפיצים כרוזים ומכריזים שאם הם כבר מרוכזים וצפופים בישיבות, למה לא לנעול את הדלתות ולהזרים פנימה גז. את זה אני מצטט ממה שהרב יעקב אשר היום ציטט, ציטוט אחד מיני רבים. וציטוט ממאמר שהרב פינדרוס הביא ממקור ראשון – ישי פרידמן, שסיפר שחבר הכנסת אלכס קושניר, שהיום ממונה על ועדת הכספים, להרעיב את ילדי ישראל, אמר אז ברוסית: יותר ממיליון נציגים של הקהילה האורתודוקסית מתקיימים על חשבוננו; אמר בלי בושה האדם שיודע כמה אנשים שבוחרים בו יושבים ומתקיימים על חשבוננו. והוא אמר בהמשך הדברים דברים נוראים שאני לא רוצה אפילו לצטט.
אלה דברים שקורים בגלל הצורך לעבור את ה-3.25%, אחרת ליברמן לא היה מפחד לבוא עם כמה שיש לו. ולכן, אחוז החסימה המופיע כיום בחוק הוא גבוה מדי, הוא משתיק ציבורים שלמים, ואינו מבטא נכון את חלוקת הדעות ואת הקשת הפוליטית במדינת ישראל. ארבע פעמים מדינת ישראל הלכה לבחירות ונמצאת על סף פיצוץ, וזאת משום שמפלגות שהיו קרובות לאחוז החסימה הגבוה לא הצליחו לעבור. אתם יודעים מי זה? ראש הממשלה דהיום הלך לחפש בניירות של ועדת הבחירות 1,300 קולות בגלל אחוז החסימה הגבוה הזה.
במשך 50 שנה – תקשיבו טוב – 50 שנה אחוז החסימה בישראל היה 1% בלבד, ומדינת ישראל הייתה הרבה יותר דמוקרטית ממה שהיא היום. אחר כך התחילו להעלות את זה ל-1.5%, ל-2%. כל מיני אנשים חשבו שעל ידי זה הם יוכלו לשלול את הזכויות של האחרים. הגדיל לעשות ליברמן, שבגלגול הקודם היה נגד הערבים. אני לא יודע מי נתן לו הוראה להחליף את הערבים בחרדים – כנראה שאולי יש כוחות חיצוניים שגורמים לו לשנות את העמדה הזאת – אבל אז חשב שהיות שהערבים מפוצלים ביניהם ויש שלוש-ארבע מפלגות ערביות, הוא יעלה את זה ל-3.25%, וחסל ייצוג של שני מיליון ערביי ישראל בכנסת. זה היה ההישג הגדול שליברמן רצה להשיג. מה הוא השיג? שהערבים הביאו, בלי עין הרע, 15 מנדטים.
ולכן, כל הרעיון הזה של 3.25% – – –
כי אני לא נותן עין רעה באזרחים שגרים בארץ שלי, שכנים שלי. לא. אני יודע שאם לא יהיו זכויות לערבים, לא יהיו זכויות לחרדים, כי המצב של החרדים בתקשורת או באווירה העוינת בישראל יותר גרוע ממצבם של הערבים. ולכן, ככל שיש זכויות לערבים, יש גם לנו איזושהי זכות להתקיים פה. ועוד להגיד עלינו, האוכלוסייה שמודרת מ-1.6 מיליון משרות של המגזר הציבורי, שאנחנו מתפרנסים מהם? אבל לא עכשיו הזמן לדבר על זה, כי נשאר מעט זמן.
החזרה לאחוז החסימה של 1.5%, כפי שהיה נהוג בעבר, תבטא הרבה יותר במדויק את חילוקי הדעות ותשפר את הדמוקרטיה הישראלית. אז יש טענה, אדוני היושב-ראש, שאם יש מפלגות קטנות, הן עלולות לסחוט. אני זוכר מה הייתה הסחטנות: אם היו כמה מפלגות קטנות, אחד סחט סגן שר; אחד סחט איזושהי זכות לאוכלוסייה המקופחות שלו. מה קורה כאשר יש מפלגות של ארבעה ושישה ושבעה מנדטים? הן סוחטות ראשות ממשלה, הן סוחטות שר אוצר, הן סוחטות שר ביטחון – הן סוחטות פי אלף ממה שזה. ועוד יותר, הייתה מפלגה שהתרסקה, שנקראת מפלגת העבודה. היו להם שלושה מנדטים. אחת לא נכנסה – נשארו רק שניים. אחד קיבל את משרד העבודה והרווחה והשני קיבל את שר הכלכלה, בשביל מנדט אחד. אז תגידו לי, מה זה סחטנות? ולכן אני מציע לפנות אל ההיגיון, גם של אנשי הליכוד – הם איבדו את השלטון בגלל שחסרים להם שני מנדטים – וגם של אנשי השמאל, שגם להם חסר – הם עשו את כל הפיצ'פקעס ואת כל השטיקלאך ושמונה מפלגות בשביל להקים מפלגה – לחזור ל-1.5%. אז יהיו שתי מפלגות גדולות והרבה מפלגות קטנות, וכל הרוצה – ייכנס. גם הזכויות של אותם האנשים שנבחרו, של הבוחרים שלהם, יישמרו על ידי הקואליציות הגדולות, ובא לציון גואל.
אדוני היושב-ראש, היות שהבנתי שיש פחד גדול גם בקואליציה וגם באופוזיציה להכריע היום, אז הסכמתי עם משרד המשפטים שתשובה והצבעה יהיו במועד אחר. תודה.
1,246 מילים של ישראל אייכלר. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.