קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
כבוד יושב-ראש הישיבה, כבוד השר, חבריי הנכבדים, בחוק, המתקשה לחבוש מסכה בגלל מוגבלות נפשית, שכלית או גופנית פטור ממסכה. החוק לא מגדיר כיצד אדם העומד בקריטריון מממש את זכאותו.
1. מי הגורם האחראי לתת את הפטור?
3. כמה פטורים כאלה ניתנו, אם בכלל? תודה.
תודה, כבוד השר. אני רוצה לחדד, שכן פנו אליי כמה וכמה – שוב, לא אלפים התדפקו על דלתי – ואני רוצה רגע לדייק ולשאול לגבי אותם אנשים שגם ככה כשהם רואים שוטר או פקח הם נכנסים ללחץ ולא מצליחים אפילו לבטא את עצמם.
פנה אליי – אני אקרא ממש בקצרה. מספר לי אחד: פניתי לקופת החולים שלי. אני אדם מחוסן. יש לי תו ירוק וחיסון בתוקף. פניתי לקופת החולים שלי כדי לקבל את האישור לכך שאני לא יכול. אני מפחד לדבר כשיבוא לעצור אותי שוטר – אני פשוט מראה לו, כמו שאני מראה לו את התו ירוק.
רגע, אני רק אגיד – הוא פנה לקופת החולים וביקש שייתנו לו מכתב. התשובה הייתה: אנחנו לא נותנים כזה מכתב. תפנה למשרד הבריאות.
הוא פנה למשרד הבריאות, כולל למי שהיה ראש מטה מגן ישראל – – –
מכיוון שהוא כן פנה, אני מבקשת, כמו שאמר אדוני השר, כן להוריד את ההוראה הזאת גם לאנשי האכיפה, אבל גם לקופות החולים – שהרופאים ייתנו, כי הוא פנה לרופא שלו, והוא לא נתן לו.
לא מכל דבר, אבל אני חייבת להגיד שפנו אליי שניים שמרוב לחץ אחד מהם אפילו ברח, כי ראה שוטר ואז התחיל לריב איתו, ונכנס למעצר בגלל זה – אדם שהוא פגוע נפש. אז יש כאן מקרים יוצאי דופן, אבל צריך לעזור להם. הם פשוט לא מסוגלים – – –
אני גם לא רוצה פטור ממסכה – פטור מקנס, לא פטור ממסכה. אני רוצה שהוא ישים מסכה.
295 מילים של מיכל מרים וולדיגר. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.