הישגי מבצע חוק וסדר בלוד

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

המקרים שציינת, שניים מתוכם – את קוראת לזה צח"מ – שניים מתוכם נמצאים בטיפול של היחידה המרכזית במחוז הנוגע, שזה צח"מ פלוס פלוס. יתר שלושת התיקים מטופלים ברמת התחנה, ללא צח"מ. לא על כל תיק צריך שיוקם צח"מ.

חברת הכנסת סטרוק, אני אתן את השירות הזה עד הסוף. חוץ מלקרוא את הראיות אני אשתדל לעזור בכל הדברים האלה. האירוע הראשון שציינת, 380523, זה אירוע שמטופל ביחידה המרכזית; 384946 זה אירוע ביחידה המרכזית. יתר שלושת התיקים מטופלים ברמת התחנה.

לגבי השאלה הכללית ששאלת, התיקים האלה עדיין מתנהלים. כרגע אני לא יכול לדווח על חשודים, הם נמצאים בעיצומה של החקירה. לגבי נתונים של כלי נשק – – –

מה זה "אין חשודים"? את שואלת אותי אם כרגע יש חשודים? כרגע אין חשודים. חברת הכנסת סטרוק, אני מזכיר לכולנו איפה אנחנו נמצאים. אנחנו לא נמצאים עכשיו בישיבת הערכת מצב, ישיבת חקירות של מחוז מרכז. ולכן – א. אני לא יודע; ב. אני גם לא רוצה לדעת. מה שאני כן יודע זה שאם היו חשודים והיו מודיעים לי אחרי שהייתי שואל, הייתי מדווח לכנסת. זה הסיפור. אנחנו לא ננהל פה ישיבות חקירה על תיקי חקירה. לא נעשה את זה, זה לא נהוג בכנסת, גם לא במנגנון הזה של שאילתה. בכלל, גם בוועדות וגם במליאה לא מתעסקים בתיקים. כן מתעסקים בסוגיות עקרוניות, כמו שעולות אי פה אי שם.

בכל מקרה, אני לא יכול לפלח בדיוק מה היה בלוד מבחינת כלי נשק ואיפה. אני יכול להגיד לך שסך הכול במהלך המבצע חוק וסדר נתפסו חמישה קרל גוסטב, שמונה רימוני הלם, 644 כדורי אקדח, תשעה בקבוקי תבערה, שני אקדחים, ועל הדרך גם ערכה אחת לניקוי נשק. אלה הנתונים שיש כרגע שאני יכול למסור, נתונים בדוקים ומדויקים.

אני אומר, בשולי הדברים – אני אומר למי ששומע ובוודאי לחברת הכנסת סטרוק, שיושבת כאן: אתם יודעים שאני מנסה לעשות את המקסימום מבחינת המידע שאני אתן, אבל צריך גם לזכור את התפקיד. אני לא מדבר אלייך, אני מדבר אל עצמי. אני צריך לזכור כל הזמן מה התפקיד שלי. התפקיד שלי הוא לא לנהל תיקי חקירה, בוודאי לא לנהל אותם בכנסת, לא להגיד מה התשתית הראייתית או לא התשתית הראייתית.

אמרתי שאין חשודים. כרגע אין שם כתבי אישום, אין שם חשודים, וכולם נמצאים בחקירה.

יכול להיות שחלק ייסגרו ובחלק יוגשו כתבי אישום, אבל זאת המציאות כרגע.

אני יכול להגיד מה הגישה – אני אדבר על עצמי, אני אגיד מה הגישה שלי. כל מי שמפר חוק במדינת ישראל, צריך לטפל בו בכל חומר הדין, ולא משנה מיהו, מאיפה הוא, כמה הוא ולמה הוא ומה מוצאו ומה עדתו. זאת תפיסת העולם. נכון שיש אירועים שבהם לפעמים, כחלק מטקטיקה – לא כחלק מאסטרטגיה, כחלק מטקטיקה – אתה נוקט צעד אחד אחורה על מנת לתקוף יותר חזק אחר כך. אבל זאת כבר שאלה טקטית. בעיקרון, מה שחסר במדינת ישראל זה אכיפה נוקשה, ללא הבדל לאום, דת, גזע ומין.