קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה רבה, גברתי. אדוני היושב-ראש, מזכירת הכנסת, חברות וחברי כנסת, במענה על פנייתך למשרדנו, חברת הכנסת עאידה, אכן הופסקו ההדרכות. את צודקת, ואני מודה לך על זה שהארת את עינינו. חשוב מאוד. הופסקו ההדרכות לעובדי המדינה במעונות הממשלתיים ברשות חסות הנוער, זאת בגלל שניצלו עד תום את התקציב שמיועד עד סוף השנה. כלומר, כנראה שלא תכננו את התקציב שיגיע לסוף השנה. ובגלל כל סיפורי הקורונה זה הסתיים.
אגב, המשרד בנה תוכנית הכשרות מקיפה לכלל עובדי חסות הנוער, ובהם גם העובדים הסוציאליים במעונות הנעולים, כפי שאת יודעת. בשל חשיבות הנושא ובשל פנייתך, גייסתי מייד, באופן מיידי, תקציב ייעודי ראשוני של מיליון שקלים לשנה הזאת, לחודשים שנותרו עד סוף השנה, לטובת יישום ההכשרות החדשות, ובכלל זה הדרכת עובדי המדינה במעונות הממשלתיים. זאת כדי להעניק מענה לסוגיה שהעלית בפנינו וכדי לדאוג להמשך ההכשרות האלה.
ברור לך, גברתי, שמשרד הרווחה והשירותים החברתיים רואה חשיבות גבוהה מאוד במתן הדרכות לצוות המקצועי. ואת נגעת בנקודה שגם אני וגם את יודעים שללא ההדרכות האלה שום דבר לא קורה. הטמעת התפיסה הטיפולית נעשית באמצעות ליווי מקצועי, מנטלי ורגשי לאנשי הצוות בשגרת העבודה ובמצבי הקיצון שאיתם הם מתמודדים במהלך עבודתם.
אני רוצה להסביר לכל מי שמקשיב ולא מדבר שהכשרות העובדים זה אולי הדבר החשוב ביותר, בוודאי ובוודאי במערכת החינוך, ובוודאי ובוודאי במערכות הרווחה; עובדים נמצאים באמת במצבי קיצון ומטפלים בסוגיות כאלה.
אז אני רוצה להגיד לך תודה רבה. יש כסף. את מוזמנת למשרדי, אם תרצי, לראות כיצד חילקנו את זה. משרדי פתוח בפנייך ובפני כל חברי הכנסת, מתי שאתם רוצים. אגב, יש החלטה במשרד הרווחה שפניות או רצון של חברי כנסת להיפגש ייענו בהקדם. בבקשה, גברתי.
חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, כנראה שאת נוכחת במשרד בלי שתהיי שם, כי אלה בדיוק השיחות – אתמול דיברתי עם הנציגות של העובדים והעובדות הסוציאליות – – –
אני יודע. אני רוצה להגיד דבר אחד שיהיה ברור: את ואני וכמעט כל חברי הכנסת מבינים שבנושא רווחה ובנושאים האלה שדיברת עליהם אין הוצאה על רווחה – יש השקעה ברווחה. הממשלה תצטרך להבין את זה. עד היום, כשאתה מדבר על נושא רווחה, אז הם אומרים: אנחנו מוציאים על רווחה. אם יש בעיות עם אחד הילדים שלך, האם אתה מוציא עליו, או שאתה משקיע בו כדי שיצא למציאות אחרת?
אז הדבר הזה שאת מדברת עליו, הבטיחות והביטחון של העובדים הסוציאליים, יהיה בבסיס התקציב. אף אחד לא עושה טובה, לא אני ולא הממשלה, לעובדים הסוציאליים ולעובדות. מי שנמצא במקומות האלה כשיש לחץ מבין עד כמה מרחבי העבודה שלהם צריכים להיות מרחבים מוגנים, מרחבי עבודה באטמוספירה מאוד נעימה. אין שום סיבה שהם לא יקבלו את כל מה שצריך.
שוב, כשאת תבואי אנחנו נקרא לאנשי התקציבים ותראי שזו שורה בתוך התקציב. נצטרך להיאבק על הדבר הזה, אבל נשנה את התפיסות. תודה רבה, גברתי.
אתה מדבר על מעונות היום של אפס עד שלוש.
אז אולי אני אחסוך לך את השאלה. בהסכמים הקואליציוניים זה עבר למשרד החינוך ונכון היה להעביר את זה למשרד החינוך. בבקשה.
אני אפנה לאוצר, ואם תעביר לי את בקשתך בכתב, היא תוגש ביום ראשון בפגישה שיש לי עם אנשי האוצר. בשמחה גדולה. אני גם רוצה להגיד משהו, שיהיה ברור. חבר הכנסת בן צור, אני רוצה שתקשיב לי, גם אתה, חבר הכנסת ביטון – ברוך הבא. אני רוצה דבר אחד שיהיה ברור: לא תיפגע שערה משערות ראשם של ילדים, ולא משנה איפה הם נמצאים. שיהיה ברור. כי אני יודע שיש איזה חשש – חבריא – – –
חבריא, לא יהיה דבר וחצי דבר, חס ושלום. חס ושלום.
גם הוא. תעזוב. שאלו פה שתי שאלות נהדרות, גם חבר הכנסת בן גביר וגם אתה. אז אני אומר, זה בפתח הדברים. אתה מעביר מסמך, אנחנו יושבים על זה, ואני מעביר.
חבר הכנסת בן גביר, בתוך הסילבוס, בתוך תוכנית הלמידה בוודאי נמצא כל מה שאתה אמרת. אני רוצה לשתף אותך ואתכם בדבר שאני צריך למצוא לו פתרון: המדריכים עוברים את ההכשרות, לצערי הרב, ולא ממשיכים לעבוד. יש לנו מצוקה גדולה בגיוס מדריכים כאלה בגלל השכר השעתי שלהם. אתה יודע כמה זה מורכב. לגבי אלימות, אין דבר כזה. אם הפרטים של המקרה יועברו, אז בוודאי שהתשובות צריכות להיות תוך שעה-שעתיים. לא ועדת חקירה. יש מפקח שייסע למקום, ישוחח עם הילדים, ישמע מה שהם אומרים, כי הם צד בעניין, ומייד נקבל פסיקה.
באשר לתוכנית הגדולה, בוודאי. אם אתה חושב שאתה רוצה לראות את הסילבוס, הכול צריך להיות שקוף, אז נביא את הסילבוס לכאן. נראה. אם יש חברי כנסת שחושבים שיש עוד פן שצריך להעיר ולהוסיף לתוכנית הלימודים, תבוא עליהם הברכה. אבל בשום פנים ואופן אין מקום שבו – בתוכנית הלמידה יש דבר אחד בולט: השיח עם החוסים, עם החניכים, עם התלמידים, לעולם לא יהיה על בסיס של אלימות. זאת הפרה גסה של החוק.
757 מילים של מאיר כהן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.