העיכוב הממושך ביישום החלטה 588 להקמת מרכז ניטור לסמים ואלכוהול

ברשותך אדוני היושב-ראש, אני ארצה לדבר על כמה נושאים נוספים. עליזה, עליזה בראשי, תני לי את הפעל, בסדר? תגידי לי מתי. שאלת המשך? בבקשה. יש יושב-ראש שמנהל את הישיבה. חשוב מאוד. שוב, אחזור על דבריי: תמשיך במאבק החשוב שלך. אתה עושה עבודת קודש בנושאים הללו שאתה עוסק בהם, וגם גורף בהם לא מעט הצלחות. ברשותכם, אני רוצה – כבוד היושב-ראש, אני רוצה לציין היום יום שהוא מאוד מאוד משמעותי לאזרחי מדינת ישראל, בדגש על תושבי הנגב. היום בערב אנחנו נציין את ההילולה של הקדוש הבבא סאלי, רבי ישראל אבוחצירא, זכר צדיק וקדוש לברכה. אני רוצה לספר מעט על חייו ועל מורשתו, שהוא השאיר מורשת מפוארת. הבבא סאלי למעשה עלה ממרוקו עם צו אלוהי, והוא הגשמת היהדות והגעה לארץ ישראל, ארץ אבותינו, הארץ הקדושה שלנו. כאשר הוא הגיע הוא נתקל בלא מעט קשיים, אבל הבבא סאלי הצליח בעזרת ענווה אדירה, בעזרת אהבת אדם, בעזרת קדושה גדולה, לחבר בין כל חלקי העם. אצל הבבא סאלי לא היה ימין, לא היה שמאל, לא היה מזרחי, לא היה אשכנזי, לא היה עשיר ולא היה עני. כל מי שהגיע אל ביתו שבנתיבות – הבבא סאלי, זכר צדיק וקדוש לברכה, קיבל את פניו בחום ובחיוך, באהבה גדולה תוך אהבת העם, אהבת הארץ, אהבת התורה ואהבת האדם. הבבא סאלי היה ידוע באהבתו לחיילי צה"ל הקדושים שלנו. פעם אחת, באחד מלימודיו הרבים, נודע דרך הרדיו – שהיה אמצעי התקשורת המשמעותי ביותר אז – על פיגוע שנעשה ופגיעה בחיילינו הקדושים והגיבורים. הבבא סאלי, שהיה חי בסגפנות – הוא היה צם שישה ימים בשבוע –קם מן המקום באמצע לימוד התורה ואמר לכל תלמידיו: הכיצד אנחנו מעיזים לשבת כאן כשחיילי צה"ל הגיבורים שלנו נפגעו כרגע בפיגוע? תביאו את כולם ללמוד תורה כדי לבקש מהקדוש ברוך הוא שירפא אותם וירחם עליהם. ואני מוכרח להודות גם – אדוני היושב-ראש, איזשהו פן אישי בנושא הבבא סאלי. כאשר אימי הייתה בהיריון ואני ברחמה, הרופאים אמרו לאימי – שתיבדל לחיים טובים וארוכים, אמן – לבצע הפלה. היה סיבוך בהיריון, ואימי – הרופאים הורו לה להפיל את התינוק. אימא שלי, שהיא אישה צדקת וטהורה וקדושה כמו כל האימהות של כל מי שיושב כאן, הלכה לבבא סאלי, הלכה לקברו של הבבא סאלי, הגיעה לשם וביקשה והתחננה ואמרה לבבא סאלי: אני רוצה ללדת את הילד הזה בריא ושלם. להתראות, תודה שבאתם, אוהבים אתכם, כנסת ישראל מחבקת אתכם. היא הייתה מגיעה לשם כל שבוע. יום אחד אחד מעוזריו של הבבא סאלי ראה אותה ואמר לה: אל תבכי. תמשיכי את הלידה הזו כרגיל, ואת תראי שהכול יהיה בסדר. ואימא שלי, שהייתה חמושה אך ורק באמונה שלמה בבורא עולם ובזכות הבבא סאלי, הלכה כנגד הצעת הרופאים – ואני אומר את זה כאן, כי חשוב להקשיב לעצת הרופאים, הם שליחיו, הם מלאכים בלבן. אבל אימא שלי נתנה לאמונה שלה להוביל אותה. והלידה, על אף כל התרחישים שהיו, הייתה לידה רגילה. אומנם לידת ואקום, קצת השפיעה לי על הסימטריה של הראש, אבל הייתה לידה רגילה. ויש עוד אלפי סיפורים כאלה. ואני רוצה לומר משהו על הבבא סאלי. הבבא סאלי לא היה רק רב. הבבא סאלי בשבילנו, בשביל תושבי הנגב – תושבי נתיבות, תושבי אופקים, שדרות והסביבה – כשדיברו על הבבא סאלי, זה לא היה ביראת פחד, זה היה ביראת כבוד. הבבא סאלי היה המגדלור שלנו, ועד היום הוא האור שלאורו אנחנו הולכים. אנחנו מבקשים ממנו, כל אדם שצריך משהו בכל נושא – אני גם ממליץ לכם להגיע לפקוד את קברו של הבבא סאלי בעיר נתיבות, העיר הקדושה. הבבא סאלי לא היה מעלינו – הוא היה איתנו, הוא היה חלק מאיתנו; הוא היה חלק מההווי, חלק מהתרבות. היכולת שלו לקבל כל אדם ולהעניק לו מזור לכאב. גם אם היה צריך להעניק אפילו ליטוף, אפילו ללטף את פניו של האדם; אפילו לחייך, אפילו החיוך של הבבא סאלי היה יכול לשנות גורלות, היה משנה את נפשו של האדם. הניסים שהבבא סאלי הביא איתו הם ניסים אדירים. עוד כשהוא היה חי במרוקו, הבבא סאלי באחת מהפעמים שהברברים הגיעו לעירו, תפלילת – נכון, אדוני היושב ראש? תאפילאלת. אדוני היושב-ראש מאוד מתמצא בקהילת יהודי מרוקו. הוא גם גאווה גדולה לתושבי הנגב. לראות את המקום שאליו הגעת, פשוט מדהים. והבבא סאלי – באחת הפעמים שהברברים הגיעו לעיר, המנהיג שלהם עבר בסמטאות השוק, ואז לפתע מסופר שהמנהיג שלהם נעמד ולא הצליח להוציא מילה מפיו. ואז שאלו אותו: מה קורה, למה אתה לא נכנס להשתלט על העיר, לקחת אותה? והוא אמר להם: כאן גר צדיק, כאן גר שליח השם. ואכן, בסמטה בהמשך הוא ראה את הבבא סאלי ואמר לאנשיו: כולכם, צאו החוצה מן העיר הזאת; יש פה שליח אלוקים חיים. ואני רוצה לומר שהיום בערב אנחנו נציין את פטירתו של הבבא סאלי. ואני רוצה לומר לך, אבא, שאנחנו מאמינים שאתה עדיין נמצא איתנו כאן. אנחנו כולנו מתגעגעים אליך. אנחנו כמהים לפשטות שלך, לענווה שלך, לצניעות שלך, ליכולת שלך לקבל ולאהוב כל אדם, להביא מזור לכל כאב, להראות לנו ניסים גלויים. אנחנו מתגעגעים אליך, רבנו הקדוש, ואנחנו גם מאמינים ובטוחים שהבבא סאלי שומר על עם ישראל ושומר על שליחיו הגיבורים, על חיילי צה"ל הקדושים, על אנשי כוחות הביטחון הגיבורים, על שוטרי משטרת ישראל, על דור הניצחון והתקומה שיושב כאן ביציע. והיום בערב אנחנו נציין את לכתו. ואני גם בטוח שהדרך שהוא התווה לנו, שהיא דרך של אחדות, דרך של אהבת העם, אהבת האדם, אהבת התורה, אהבת הארץ – אני בטוח שהדרך שלו תוביל אותנו עוד דורות קדימה; כי הבבא סאלי לא באמת הלך מאיתנו – הבבא סאלי חי בתוכנו ויישאר חי עוד שנים רבות. אדוני היושב-ראש, אני רוצה מכאן לעבור במעבר חד – כי נתבקשתי להמשיך את הפיליבסטר הזה – לנושא שמאוד הציק לי. בימים האחרונים אני שמעתי קול זעקה מכך שראש השירות דוד זיני לא לוחץ ידיים לנשים. עכשיו, בואו, ראשית, בואו נעמיד את הדברים על דיוקם. דוד זיני, אלוף במילואים, כל חייו שירת עם נשים; היו לא מעט נשים ששירתו תחתיו. הן מעידות שאת הכבוד, היחס וההערכה שהוא נתן כלפיהן הן לא ראו מעולם. ואני דיברתי עם אחת מהן, והיא אמרה לי שכאשר היא שירתה תחתיו כרל"שית שלו, כראש הלשכה שלו, היא קיבלה ממנו כל כך הערכה ואהבה. אבל דוד זיני חטא בדבר אחד – בזה שיש לו כיפה על הראש. דוד זיני – שהוא משרת נאמן של עם ישראל, על כך אין עוררין – לפני אחד הטקסים, שלח בקשה לנשות הארגון החשוב הזה, שנקרא שירות הביטחון הכללי להימנע מלחיצות יד, כדי לא לפגוע בכבודן, כי הוא לא יכול, כי זה נוגד את הערכים שלו. ואז קם צד של מחנה שהוא אחים – זה אחים שלי, הם אחים שלי, הם אחים שלנו – ופשוט ביצעו בו רצח אופי, ביצעו בדוד זיני רצח אופי ואמרו שהוא לא יכול להיות, והוא לא יכול לשמש, והוא לא טוב בתפקיד, והוא מועל בתפקידו, והוא לא מכבד נשים. כבוד לאישה לא מתחיל ונגמר בלגעת בה. כבוד לאישה מתחיל ונגמר בלהגיע אליה, בלאפשר לה לממש, בלאפשר לה להגשים, ולאפשר לה לפרוש כנפיים. ודוד זיני – ואני אומר לכם את זה מידיעה מוחלטת – מאפשר לנשות השירות כנפיים ומפציר בהן לפרוץ גבולות, ומפציר בהן להצליח ולהמשיך את המצוינות שלהן. שם נמדדת הערכה לאישה, לא בלחיצת יד. לחיצת יד זו אות חיבה, זו אות כבוד, זו אות הערכה, אבל זה לא חובה. החובה של – כל אותן הנשים שהזדעקו – והן צד פוליטי מאוד מסוים במפה – שהזדעקו השבוע על דוד זיני, לא באמת דואגות לנשים, זה לא באמת מה שמעניין אותן. מה שמעניין אותן זה להתנגח באותו אדם שב-7 באוקטובר, כשאותה להקת תועמלנים ישבו בביתם, מתחת לשמיכות, פחדו שמא המחבלים יגיעו אליהם, דוד זיני יצא להילחם למען המדינה הזאת לא פעם ולא פעמיים. אני חושב שהניסיון לעשות רצח אופי לאדם בעקבות אמונתו הדתית היא אולי שורש כל החולי באותו מחנה, שהם אחים שלנו, כן? חשוב לזכור את זה. חשוב לומר, אני, לדוגמה, לא ראיתי את אותן נשים זועקות על התפילה בהפרדה, לא באופקים או בבאר שבע - - שנייה, אני מבטיח להקשיב לך. - - אלא בצ'רלס קלור בתל אביב. על המדשאה שם ברמדאן מתקיימת תפילה בהפרדה, וזה לא עניין אותן. זה לא מעניין אותן שהתפילה שם עם מחיצות, זה לא מעניין אותן. אבל דוד זיני, שאומר לנשות הארגון החשוב שלו, המדהימות שלו, שהוא לא יכול ללחוץ את ידן, הוא רוצה – אני אומר לכן, אני לא מדבר בשמו, אבל אני כן אומר את מה שאני בטוח שהוא חושב – הוא לא רק רוצה ללחוץ להן את היד, הוא רוצה לחבק אותן; הוא רוצה לחבק אותן ולומר להן תודה, לנשות השירות המדהימות, הלביאות הללו, שעושות עבודת קודש. אבל הוא לא יכול – זה נוגד את הערכים שלו, זה נוגד את הדת שלו. למה אתם לא מכבדים את זה? ואולי כאן - - - כן. אבל לא פודקאסט, לזימי. כן. ברשותך, אני רק אסיים. לכל אלה שבאים – ראשית, את אומרת יאיר גולן, נזכיר שהאיש הזה הוביל את אסון הסרבנות שהביא עלינו את 7 באוקטובר. האיש הזה - - - נתתי לך לנאום ואת ככה צועקת עליי, זה פשוט לא מכובד. האיש הזה וחבריו, שמכרו את ביטחון ילדיי וילדי אופקים בשביל עילת הסבירות – אני לא חושב שהם יכולים לשמש דוגמה למוסר. אבל כן אומר, אדוני היושב-ראש, שהמחנה שלי – אומר את זה בגאון ובפה מלא – לא משנה מי תהיה הממשלה, לא משנה מי יהיה ראש הממשלה, לא משנה מי יהיה שר הביטחון, אני לעולם, לעולם אצא להילחם ואקריב את גופי, ואקריב את חיי, למען כל ילד ממדינת ישראל. כי זו פטריוטיות אמיתית. וכשאת אומרת לי "יאיר גולן" אז בואו נזכיר שהוא זה שהקריב את ביטחון ילדי ישראל לכל המרבה במחיר, הוא ואותם אחים לנשק - - - - אלה שפוגעים במונח הקדוש הזה שנקרא "אחים לנשק". אז לפני שאתם באים ומטיפים מוסר לדוד זיני, שבאותו הבוקר היה יכול לשבת בבית אבל בחר להמשיך ובחר להילחם כמו גיבור אדי, כשחלקכם ישבתם מתחת לשמיכות מפוחדים, משקשקים ורועדים מפחד – אל תטיפו לו מוסר על איך לכבד ולאהוב נשים. אין לכם שום זכות מוסרית כזאת. וכשאת אומרת לי "יאיר גולן", זה שכיום מתייג קהילות שלמות, רוצה לחנך מחדש – אוי, זה נשמע כל כך גרוע, כל כך גרוע מעם ששם על עצמו טלאי צהוב, העם שלנו – מדבר על חינוך מחדש – העם שלנו. הכיצד הוא יכול להעז לדבר לתייג קהילות שלמות? קהילות, החבר'ה האלה שיושבים כאן, הכיפות הסרוגות, הגיבורים שבגיבורים, אלה שיושבים בישיבות ולומדים עד שעה 21:00, 22:00, והם לא הולכים לישון, הם יוצאים לרוץ בג'בלאות. אבל אותו יאיר גולן, גיבור דה לה שמאטה, מעז לתייג פה אנשים ומעז להתנהג בצורה כזאת. בושה וחרפה, בושה וחרפה, ההתנהלות הזאת, האדנות הזאת שלכם. מי אמר לכם שאתם יותר טובים ממישהו אחר? מי אמר לכם? תסתכל על עצמך במראה – זאת הרמה שלך. זאת הרמה שלך. זאת הרמה שלך. זאת הרמה שלכם. הכיצד, מי לימד אתכם שאתם יותר טובים מאחרים? מי אמר לכם שהקול שלכם בקלפי שווה יותר? אני מנסה להבין, אדוני היושב-ראש. יש פה כשל היסטורי, מישהו לימד אותם – הם מאמינים, הם מאמינים שהם טובים יותר מהאחר. איך? בואו אני אספר לכם סוד: אותו הימין שאתם אוהבים לכנות "עובדי אלילים", "מנשקי מזוזות", אלה שאוהבים את הבבא סאלי בכל רוחם ונפשם, אלה שהולכים לקברות צדיקים ומשתטחים עליהם, ומבקשים טוב, ומבקשים אהבה ואחדות ושישמור על החיילים שלנו – מי אמר לכם שאתם יותר טובים מהם? מי אמר לכם? בואו אני אספר לכם סוד: הם לא פחות טובים מאף אחד אחר. ואתם יודעים מה? גם הצד שלכם לא פחות טוב מאף אחד אחר, כי הטעות, השגיאה הבסיסית של תיוג אדם על פי האמונות שלו ועל כך שרומסים את דעתו הדמוקרטית – אתם אלה שנותנים – אתמול ראיתי קטע, אדוני היושב-ראש – עליזה, אני מחכה לאות שלך. אתמול ראיתי קטע של אדם שהוא מהמחנה הדמוקרטי, הוא אשכרה במחנה הדמוקרטי כביכול, והוא אומר: אל תקשיבו לנבחרי הציבור, תקשיבו לפקידים, ואז היא שואלת אותו: למה? ומה הוא אומר לה? כי הם שם הרבה שנים. אתם, אלה שקוראים לעצמכם דמוקרטים, באים ורוצים להשמיד בהבלחה מוחלטת את רצון הריבון ורצון העם. אז אני כאן כדי לומר לכם: העם הוא הריבון. העם הוא זה שינצח. הדמוקרטיה לא מתחילה ונגמרת בד' אמותיכם. אם ההורים שלכם סיפרו לכם שאתם יותר טובים מאחרים – גם אני אומר את זה לבן שלי, אבל אני לא באמת מאמין בזה, ואל תאמינו בזה כשתהיו גדולים, כי הניצחון האמיתי זה כשכולנו שווים. אדוני היושב-ראש, תודה לך. מכאן אני רוצה לסיים בכך שהערב נציין את לכתו של הקדוש הבבא סאלי, רבי ישראל אבוחצירא, ואני מבקש ממך, הבבא סאלי שלנו, לשמור על עם ישראל, לשמור על חיילי צה"ל, לשמור על הילדים שלך. אנחנו אוהבים אותך ומתגעגעים אליך. תודה.