תפקוד ועדת סלבין וההתמדה במלחמה בהתייקרויות בשוק המזון

יש עוד שני דברים שחסרים, וזה מה שביקשתי מוועדת סלבין. כמו שאמרתי, המלחמה דחתה את זה, ואני מקווה שנחדש את זה מהר מאוד ושיהיו לי תובנות עוד לפני התקציב. אני חושב שבגלל שנוצר מצב של שוק מאוד מאוד ריכוזי ויש כמה קונגלומרטורים מאוד מאוד גדולים – תנובה כזה, שמחזיק למעלה מ-40 מותגים – לא תהיה ברירה, למרות שאני לא אוהב את זה, כי יש ימין כלכלי, אבל לא תהיה ברירה, ופעם אחת נצטרך להתערב בשוק ולפרק את המונופולים האלה, כי זה שפתחתי את היבוא – אם עדיין יש שחקנים מאוד מאוד גדולים שיחנקו את השחקנים הקטנים שינסו להיכנס, לא ייתנו להם מקום על המדפים בסופרים ויהיה מאוד מאוד קשה – – – שנייה. אמרתי, יכול להיות שלא תהיה ברירה ונצטרך לחוקק ולחייב אותם. כמו שבבכר חייבו את ההפרדה וחייבו את הבנקים למכור את האחזקות שלהם, אז יכול להיות שלא תהיה ברירה – אני אומר "לא תהיה ברירה" כי אנחנו לא אוהבים את זה, בסוף זו פגיעה בזכות הקניין. אני לוקח גוף, ישות משפטית, ומכריח אותה בכוח למכור. מאוד יכול להיות שלא תהיה ברירה. בשביל זה רציתי את הוועדה, כי כדי לייצר תהליך כזה אני חייב שיהיה לי ביסוס מקצועי מאוד מאוד איתן, כדי להצליח להעביר את זה בכנסת, להעביר את זה אחר כך – מן הסתם זה ייתקף משפטית, אפרופו זכות הקניין. אני מעריך, משיחות שלי עם סלבין ואחרים, שלשם הדבר הזה הולך. אנחנו נקבל את הצידוק המקצועי ונבוא למהלך חד-פעמי שיפרק את המונופולים הגדולים. זה כנראה יהיה במושב הבא. אנחנו נסיים עכשיו את התקציב, נעשה את זה במושב הבא של הכנסת, אחרי התקציב. אני מקווה – עוד פעם, אני לא יכול להתחייב. זו תחושתי על רקע מה שלמדתי ועל רקע שיחות שלי עם אנשים שהיו מעורבים בזה בוועדה, אבל בסוף אני חייב את הצידוק המקצועי לצעד הלא-פשוט הזה. עוד פעם, אני יודע שהוא צעד לא פשוט, אבל פירוק ראשוני שיסדר את השוק בצורה קצת יותר נכונה ופחות ריכוזית, ואז שילוב של שני המרכיבים האלה: שוק שיהיה בנוי פחות ריכוזי, אבל בעיקר שחקנים מבחוץ שיוכלו להיכנס כי הרגנו את הרגולציה. אני אומר את זה חד-חד-ערכי: לא הקלנו, לא פישטנו – חתכנו בגרזן, שברנו לחלוטין את הרגולציה. אלה שני מרכיבי שיאפשרו תחרות. ואז המרכיב השלישי זה מודעות, מודעות, מודעות, מודעות. כנראה שנצטרך להיכנס פה למהלך שנשקיע כסף מדינה כדי לייצר מודעות לצרכנות נכונה של הצרכן הישראלי. אמרתי את זה פה בשבוע שעבר: אם אשתי לא תצליח להתמודד עם האף העקום של הילדים שבועיים, שלושה עד שהם יתרגלו לקורנפלקס אחר שהוא לא תלמה, אז זה לא יעבוד. אותו הדבר בפיננסים: יש הרבה מאוד חלופות לבנקים, וכשנסיים את המהלך שאנחנו עושים אותו עכשיו, שהחכ"אות יוכלו לתת פיקדונות, ואז יש לנו נגישות לכסף זול גם אצל שחקנים אחרים – אם עדיין לא נייצר צרכנות נבונה ומודעות ציבורית ליכולת להתווכח, להשוות מחירים, ללכת לחלופות, לא עשינו הרבה. אז את מה שטוב באירופה – עשינו, וזה דרמה. אגב, עשינו עוד הרבה דברים. אתם יודעים, רפורמת הרישוי הירוק, ששרת הגנת הסביבה ואני עשינו בחוק ההסדרים הקודם – עשר שנים, פעם אחת, רגולטור אחד – זו דרמה בעולמות של יוקר מחיה. אגב, אנחנו עושים את זה עכשיו גם בתחום המסעדנות והמזנון, הולכים עכשיו למודל אחר לחלוטין של רגולציה: במקום שכל אחד יצטרך ללכת לעשרה רגולטורים – משרד הבריאות וכו' – בעל העסק עצמו יצטרך להיות איש התוכן שאומר: אני אחראי לדאוג לבריאות של המוצרים שלי, והוא יחתום על הדבר הזה, משהו שמפשט מאוד. וגם זה – כי בסוף כל הרגולציה הזאת עולה המון המון כסף. אני חוזר רגע לעולמות התחרות – "מה שטוב לאירופה טוב לישראל". כנראה שנידרש – ואני אומר את זה במידה של זהירות, אני גם לא רוצה להיתפס כמי שרתם את העגלה לפני הסוסים ואז אחר כך נלך כולנו לבג"ץ. אני מקווה גם שכולכם תתמכו בעניין הזה, אבל נצטרך, בסקטורים מסוימים, שהם ריכוזיים מדי, כי השחקנים שולטים בנתחי שוק גדולים מדי, כן לייצר איזשהו מהלך פירוק ראשוני. אז הפירוק הזה ייצור שוק שאין בו שחקנים גדולים מדי, הרגולציה יצרה מצב שהרבה שחקנים יכולים להיכנס, נעזור כולנו למודעות הציבורית, ואני מקווה שפה נצליח לטפל בזה. תראי, זה נכון, שרי אוצר לפניי פחות עסקו בזה, כי אלה תהליכים ארוכים, ובדרך כלל את הדיבידנד יקבל שר האוצר הבא. כאילו עכשיו אני אעשה את המהלכים הקשים, אני אנהל את הקרבות, אני אחטוף את הביקורת, אותי ימרחו על מודעות שלמות בעיתונים, ושר האוצר הבא כנראה הוא זה שייהנה מזה ויוקר המחיה ירד בתקופתו, כי אלה תהליכים ארוכים. אני עושה את זה בשמחה, כי אני אוהב את העם, אוהב את המדינה. אגב, גם אני, כאבא לשבעה ילדים, יודע מה זה יוקר מחיה. ולכן נעשה את זה, בעזרת השם. עוד משפט שחשוב – בפעם הקודמת ניתחתי פה את מרכיבי האינפלציה, צד היצע, צד ביקוש, קשור למלחמה, לא קשור למלחמה – אני כן אתן את הנתונים: בחודש דצמבר האחרון נרשמה אינפלציה שלילית של 0.3%. סיימנו את שנת 2024 עם 3.2% אינפלציה. לא טוב, גם לא דרמה. זה 0.2% מעל למרווח, לטווח האינפלציה השנתי התקין. אגב, אני מקווה מאוד שהנגיד הולך להורדות ריבית. שמעתי אותו מתבטא על החציון השני; אני חושב שכבר מהרבעון השני אפשר יהיה לעשות את זה. כמובן מדיניות מוניטרית, חומה סינית, 100% סמכות ואחריות שלו, אבל האינפלציה הרבה פחות גרועה ממה שיכולנו לחשוב בתוך מלחמה עם כל האתגרים. זה גם מלמד כרגע על מדיניות נכונה וטובה שלנו, גם פיסקלית, עם אחריות. נותנים מענה לכל צורכי המלחמה בחזית ובעורף, פועלים באחריות – – – – והינה התוצאה, וגם האינפלציה קרובה מאוד מאוד מאוד לטווח היעד, מה שאומר שהמחירים פחות גרועים ממה שיכולנו לצפות. ועדיין, אמרתי, בתהליכים המבנים אנחנו all in בתוך האירוע הזה, ואני מקווה שנעשה אותו. דווקא מחירי העוף ירדו עכשיו, חברת הכנסת טל מירון. לא לא, אני רק אומר – בואו, אין ויכוח שיש – – – אבל זו הייתה השאלה ועניתי כבר. נו, אני אענה שוב. בסדר, הלאה. כן, כן, אני מקשיב. יפה. עכשיו השאלה היא כזאת: בעקבות האולטימטום שהציבו שותפים שלך בקואליציה שלא יאשרו את חוק התקציב לפני חוק הגיוס, האם אתה לא חושב שהמאבק ביוקר המחיה הוא בסכנה? כי למעשה לא יהיה לך תקציב. אז מהו היעד שלך כשר האוצר לאישור התקציב בכנסת? תודה רבה. ראשית, להשלים לחברת הכנסת טל מירון. המע"מ עלה ב-1% – זה חלק מהצורך לממן את הוצאות המלחמה. המע"מ אכן עלה ב-1 בינואר 2025 ב-1% כחלק מתוכניות ההתכנסות הפרמננטית של אחוז תוצר שהיינו צריכים להביא עוד בתקציב 2024. כמובן שבתקציב הזה הבאנו עוד. ברשותך, אני רק לא מוכן לקבל את המילה "גזרות". אלה לא גזרות, יש מלחמה – – – את שאלת, עכשיו אני עונה. אלה לא גזרות. מזלנו שאזרחי ישראל אחראים כנראה יותר ממך. יש מלחמה ארוכה ויקרה, מלחמת קיום סופר-דרמטית לעתידנו, ביטחוננו, קיומנו ועתיד ילדינו; אגב, גם כלכלתנו, כי בלי ביטחון לא תהיה כלכלה. בעזרת השם, הניצחון יביא ביטחון, והביטחון יביא שנים רבות של צמיחה ושגשוג שיחלחלו לכל אזרחי מדינת ישראל. המלחמה הזאת עולה המון, וכולנו כאזרחים נכנסים מתחת לאלונקה ומממנים אותה. מי שחושב שאפשר להילחם בלי שזה עולה, אז הוא ילד קטן או פופוליסט. ברוך השם, אזרחי ישראל מבינים את זה. אני חושב שבחרנו צעדים מאוד מידתיים, מאוד מאוזנים. הצגתי כאן הרי את התקציב פעמיים, כן, ואת צעדי ההתכנסות, ואת המצרפים, והסברתי את הפרמטרים שאנחנו קבענו – רוחבי, על כולם, חמישה פרמטרים. אנחנו מן הסתם בחרנו את כל הצעדים האלה. אני מתרשם ואני שומע את זה מאנשים ברחוב. אנשים – לא קל, כולם תחת האלונקה. למלחמה הזאת יש משמעויות – מבינים שזה נכון, מבינים שזה חשוב, מבינים שהמאמץ הכלכלי הוא חלק בלתי נפרד משלל מאמצי המלחמה. אנחנו נושאים בהם – עוד פעם, זה אתגר, אבל באחריות, ואנחנו מבינים שזה הדבר הנכון לכולנו, שוב, גם לכלכלה, אבל בעיקר בשביל שנחיה כאן בווילה הזאת שלנו בג'ונגל. חלק מזה הוא העלאת המע"מ. העלאת המע"מ – עולה ב-1%. אמרתי גם בשבוע שעבר – לא היית כאן, חבל – שהרשתות לא העלו בגלל המע"מ; הן ניצלו את 1 בינואר, שזו תמיד שנה חדשה, והעלו מחירים. לא, זה לא בסדר, זה חמור מאוד. זה באמת לא בסדר. אני חושב שיש שלל – – – אני מציע בלי פופוליזם. אני עושה את מה שאני יכול, לא עושה מה שאני לא יכול. אני לא יכול. אגב, גם אין לי כלים בחוק, ובצדק – אני איש ימין כלכלי. מי שחושב שפיקוח על מחירים יביא להוזלה, לא מבין מה שהוא מדבר. פיקוח על מחירים תמיד לטווח ארוך מביא להתייקרות של מחירים. תסתכלו היטב על מחירים מפוקחים – הם תמיד יקרים יותר, גבוהים יותר מאשר בתחרות. אמרת בצדק, אמרת בצדק: זה אתגר ענק של מדינת ישראל הרבה מאוד שנים. אז אני לא פופוליסט. לקחתי על עצמי אחריות גדולה מאוד לצעדים מבניים דרמטיים. עשינו את זה ב"מה שטוב לאירופה טוב לישראל", עשינו את זה ברישוי הירוק, אנחנו עושים את זה עכשיו בשיטת הרישוי החדשה בעולמות המסעדות, מזון וכו'. אנחנו נעשה את זה. ואמרתי קודם, ועדת סלבין די התמסמסה בגלל המלחמה, כי כולנו עסקנו בלנהל מלחמה ולנהל כלכלה במלחמה ולתת מענה למפונים, לניצולים, לחטופים, למילואימניקים, לעסקים בכל רחבי הארץ. תמיד הדחוף דוחה טיפה את החשוב. חזרנו לזה עכשיו במלוא המרץ. אנחנו נקדם, בעזרת השם, גם את זה, וכפי שאמרתי, ניתן פתרונות אמיתיים, אמיתיים, נכונים, מבניים, שלאורך זמן יורידו את יוקר המחיה במדינת ישראל; בעיקר – אני לא רוצה עכשיו לתת שיעור גדול בכלכלה – בעיקר יגדילו את כוח הקנייה של אזרחי ישראל, משום שצריך להגיד את האמת: לאורך השנים השכר הממוצע עלה יותר מאשר האינפלציה, יותר מאשר עליית המחירים, ולכן במובן מסוים הפער טיפה הצטמצם אל מול המדינות שאנחנו רוצים להשתוות להן ב-OECD, ועדיין, במונחי כוח קנייה – התל"ג שלנו גבוה ביחס לעולם, אבל במונחי כוח קנייה עדיין אנחנו פחות מהמקובל ב-OECD. אגב, קחו עכשיו את עליית המחירים שהייתה בארצות הברית בשנה האחרונה. זה מטורף – 30% במוצרי מזון. היום הישראלים לא טסים לארצות הברית בשביל לקנות בזול, בסדר? זה אתגר, אתגר ענק, ואני לא, איך אומרים, לא מקל בו ראש. מטפלים בו, מטפלים בו באמת בכל החתכים ובכל הסקטורים, ואני מקווה שגם נראה תוצאות, ונראה תוצאות טובות. תקציב וגיוס – בעצם שאלתם את אותה שאלה, חבר הכנסת סובה וחבר הכנסת בליאק. אני אומר כך: ראשית כול, חיוני להעביר את התקציב. חיוני להעביר אותו כמה שיותר מהר. הוא תקציב טוב, הוא תקציב מרוסן, הוא תקציב מאוזן, הוא תקציב מוטה צמיחה ותשתיות, נותן מענה לאתגרים, כמו שאמרתי קודם, של המלחמה בחזית ובעורף עד הניצחון, זורע את זרעי הצמיחה לצאת מהמלחמה לצמיחה גדולה. אני מאוד אופטימי ביחס לשנת 2025. אתם מאוד מאוד צודקים – חיוני גם לאמון שלנו אל מול השווקים. אני אומר לכם, אני אומר לכל מי שאני משוחח איתו, השותפים שלנו בכלכלה בארץ ובעולם: אנחנו נחושים להעביר את התקציב, ונעביר אותו. נקודה. שנייה, שנייה. בעיניי, אצלי, אתמול, כמה שיותר מהר. עכשיו, זה נכון – – – חבר הכנסת בליאק, אני הרי עונה, שאלת ואני עונה, אני לא מתחמק, בסדר? אני אחדש לכם חידוש: מדינת ישראל היא מדינה דמוקרטית. מדינה דמוקרטית מתנהלת בפוליטיקה ובכנסת, וזה נכון ששותפינו החרדים כרגע מתנים את התקציב. אגב, צריך להגיד – רגע, לשבחם ייאמר – – – אני לא מחדש לכם חידוש, תכף אני אומר מה עמדתי בעניין. לשבחם ייאמר – למרות שבהתחלה הם לא חשבו כך – שהם אפשרו לקדם קריאה ראשונה כדי שאפשר יהיה לקדם בוועדות; הם אפשרו את כל צעדי ההתכנסות בצד ההכנסה, שהיינו צריכים לסיים אותם עד 31 בדצמבר – אתם יודעים את זה. אגב, לא גיליתם אחריות ולא סייעתם – תכף אני אזרוק את הכדור אליכם – כי שוב, להיות פופוליסטים זה קל; לקחת אחריות זה קצת יותר קשה. להיות אופוזיציה – – – להיות אופוזיציה לממשלה – לא לא לא, תבקר אותי כמה שאתה רוצה, אבל תנסו להיות אופוזיציה לממשלה ולא אופוזיציה למדינה כחברי – – – כי אם חשוב להעביר את התקציב, אז כשיש לכם ויכוחים ענייניים, זה מצוין, תעשו אותם. סתם פיליבסטר של שלושה ימים הצבעות על 15,000 הסתייגויות מטופשות שאתם לא עומדים מאחוריהן כי אתם צריכים להקשות על הקואליציה – זה נקרא להיות אופוזיציה למדינה ולא אופוזיציה לממשלה. אבל שימו את זה רגע בצד. לשבחם של השותפים החרדים שלי – – – – שאפשרו להעביר את כל החוקים שהיו קריטיים לנו בצד ההכנסה כדי שהתקציב יתכנס, להעביר בשלוש קריאות עד 31 בדצמבר – עמדנו בזה. הייתה לנו טיפה בעיה עם הסיפור הזה של הביטוח הלאומי, זה לקח עוד שבוע – גם את זה פתרנו והתקדמנו, כך שאין נזק. זאת אומרת, אנחנו כרגע מתקדמים בציר, ואני מקווה שהדבר הזה יעבור. אני מאוד מקווה שנצליח להעביר חוק גיוס טוב, שישנה את המציאות לחלוטין ושיגייס את החרדים לצבא, כי צריך אותם. זה פשוט צורך קיומי, ביטחוני, לאומי. הצבא לא היה צריך אותם עד עכשיו; עכשיו צריך אותם. אין מה לעשות, אין צבא קטן וחכם. צריך צבא גדול, חכם, אגרסיבי, קטלני, ולכן הם יודעים שמה שהיה הוא לא מה שיהיה. לכן זה מורכב וזה קשה, כי אנחנו לא מוכנים לתת פה הנחות. אני מקווה שנצליח להעביר חוק גיוס טוב וגם תקציב. אני רק אומר את דעתי: היה ולא נצליח להתכנס לתוך חוק גיוס – יכול להיות, כי אנחנו לא מוכנים לוותר. הרי אם היינו מוכנים למכור הכול, אז היה כבר מזמן חוק גיוס. אנחנו לא מוכנים. אנחנו מציבים בפני שותפינו ואחינו החרדים תביעה אמיתית לשנות וכן להשתתף במצווה הגדולה ובחובה הלאומית, הציונית, היהודית, המוסרית, הערכית המינימלית, של לשאת במשא הביטחון, אז זה מורכב. אני מקווה שנמצא את עמק השווה ויהיה חוק ויהיה תקציב. אם חלילה לא, אז אני אומר לאחיי החרדים: אפשר להחליט שמעבירים תקציב ומפזרים כנסת, אבל אי-אפשר להשאיר מדינה במלחמה בלי תקציב. אין מצב בעולם. הינה, אני נותן לכם אחריות: לא יהיה מצב כזה, בסדר? לא יהיה מצב. פה אני אומר גם לכם: תגלו אחריות. אם חשוב להעביר תקציב מהר – – – לא, ממש לא. לא. אני רוצה התנהלות עניינית, ולדי, ומכיוון שאני מכיר אותך בקואליציה ובאופוזיציה בוועדת כספים, אני יודע שאתה יודע להיות ענייני. איפה שאתה מתווכח – תתווכח – – – – איפה שאתה חושב שצריכים להיות סדרי עדיפויות אחרים – תתווכח – – – – איפה שאתה מצביע נגד – תצביע נגד, אבל אל תתקע סתם כדי לתקוע כי אתה אופוזיציה ואנחנו קואליציה. כי אם מוסכם עליכם שצריך להעביר את התקציב מהר, בואו נשלב ידיים גם על התקציב – – – – גם על מרכיבי חוק ההסדרים שנדרשים לתקציב, ונעביר את התקציב בלוחות הזמנים המהירים ביותר האפשריים. אתם יודעים כאופוזיציה – וגם אני הייתי אופוזיציה – שכשאופוזיציה רוצה לתקוע סתם, סתם כדי לתקוע, היא יודעת. אי-אפשר לבוא ולהגיד – – – אי-אפשר לבוא ולהגיד: חשוב להעביר את התקציב מהר בזמן, ואז – – – עכשיו אנחנו נעביר איתכם או בלעדיכם, כי יש לנו רוב, יש לנו אחריות והוא יעבור, אבל אני בסך הכול גם זורק את הכפפות אליכם. ולדי, התקציב יעבור, read my lips. התקציב יעבור, ויעבור כמה שיותר מהר. תראו, אני אגיד לכם עוד דבר: הקואליציה הזאת תחזיק, בעזרת השם. הבחירות הבאות יהיו באוקטובר 2026, נכון? לדעתי זה כרגע התאריך. נובמבר 2026, אז יהיו הבחירות. לא רק שהתקציב הזה יעבור – אני אעמוד כאן ואציג בפניכם גם את תקציב 2026, בעזרת השם. הוא יהיה תקציב, אני מקווה, כבר הרבה יותר קל, כי הכלכלה תתקן את הריבאונד הגדול ב-2025, ככה אני מעריך. לכן אני רגוע. ובכל זאת, כיוון ששאלתם וכיוון שגיליתם כל כך הרבה אכפתיות לתקציב, אז אתם יודעים שאתם יכולים לפגוע ואתם יכולים לעזור, וזאת החלטה שלכם. בסוף עם ישראל וההיסטוריה ישפטו גם אתכם – גם אותנו, כמובן, על מה שאנחנו עושים, ואני משתדל לעשות את הדברים נכון, וגם אתכם. תודה רבה. את שתיהן, אמרנו שהיא תשאל את שתיהן, כי הן באותו נושא. אה, אי-אפשר. טוב, as you wish.