נענתהשאילתה מס' 2297
קיצוץ בתקני שפיטה והפגיעה חסרת התקדים במערכת המשפט בתקציב לשנת 2025
- סוג
- שאילתה דחופה
- הוגשה
- 4 בנובמבר 2024
- אל
- משרד המשפטים
- סטטוס
- נענתה
- תשובת השר
- 6 בנובמבר 2024
נוסח השאילתה
חברת הכנסת קארין אלהרר שאלה את יריב לוין - שר המשפטים
ביום ג' בחשוון התשפ"ה (4 בנובמבר 2024):
פורסם שכוונתך לקצץ תקני שפיטה לערכאות בתי משפט ההשונות בתקציב הקרוב. זאת למרות שידוע לך המחסור האקוטי בשופטים והעומס הקיים כבר היום במערכת, הגורמים לפגיעה ישירה בשירות הניתן לאזרחים.
רצוני לשאול:
1. איך מהלך כזה ימנע עינויי דין למתדיינים?
2. מדוע אינך מכנס את הוועדה לבחירת שופטים לדון במינוי התקנים החסרים?
התשובה במליאה
מתוך "דברי הכנסת", הפרוטוקול הרשמי של המליאה.
יריב לוין · שר המשפטים · 6 בנובמבר 2024
תודה רבה לחברת הכנסת אלהרר על השאילתה, אם כי אני מוכרח לומר שקצת התפלאתי כשקראתי אותה, משום שדווקא ממך הייתי מצפה להרבה יותר רגישות חברתית.
אני מבקש שזה לא יהיה עם הערות ביניים. אנחנו נמצאים – ונדמה לי שכל מי שנמצא, לפחות באולם הזה, בוודאי מבין את זה – בתהליכי אישור של תקציב קשה מאוד, מורכב מאוד, עם קיצוצים לא פשוטים, עם צורך להקפיא תוכניות חשובות, והרבה מאוד מהלכים דרושים כדי לעמוד בשני יעדים מרכזיים שהם הכרחיים: להבטיח את היכולת להשלים ולהשיג את מטרות המלחמה, ולגבש תקציב כזה שיאפשר לנו צמיחה מהירה ביציאה מהמלחמה, ברגע שהדבר הזה יקרה.
על הרקע הזה נדרשו כלל משרדי הממשלה לוותר ולקצץ באמת בבשר החי, בדברים דרמטיים. אני, אולי שלא כנהוג בחלק מהמקומות, לא חושב שאני צריך לנהל את משרדי באופן מנותק מהסתכלות כוללת על המצב בכללותו. ואז גיליתי דבר מדהים: בעוד כל חבריי השרים, אדוני היושב-ראש, יושבים עם אנשי אגף תקציבים ונאלצים באמת באמת לקבל החלטות מאוד מאוד קשות, לי יש פטור – אצלי מוסיפים תקנים להנהלת בתי המשפט. אגב, לא למשרד. למשרד המשפטים – מאבקים שלמים, אבל להנהלת בתי המשפט – אגב, בלי לדבר איתי בכלל, כמובן – מוסיפים תקנים מכל הבא ליד, כאילו אנחנו בתקציב אחר בכלל, כאילו שזה יקום מקביל לטובת הדבר הזה.
אני חייב לומר שיש צורך בתקני שופטים נוספים, אני לא חושב שלא צריך, אבל אני חושב שיש צרכים הרבה יותר אקוטיים ודחופים שנוגעים למערכת המשפט עצמה. לכן באותו ערב פניתי בכתב בדחיפות לראש אגף תקציבים ואמרתי לו – אני שמח שנמצא פה חברנו חבר הכנסת והשר לשעבר מאיר כהן, שהיה שר הרווחה – כתבתי לו מכתב שבו אמרתי שאם אכן אנחנו נמצאים במצב שיש אפשרות לתת תקנים נוספים, ויש לנו אופציות לעשות תיקונים ולטפל בדברים בעייתיים, יש בעיניי כמה דברים דחופים ובהולים – רובם, אגב, בממשק שבין משרד הרווחה לבין מערכת המשפט – שהם הכרחיים.
להמשך הדברים
ואני אפרט אותם. ראשית, קודם כול ולפני הכול: שירותי המבחן למבוגרים ולנוער. אתה הרי יודע, חבר הכנסת מאיר כהן, איזו מצוקה איומה יש שם. נדרשים שם 70 תקנים, 40 במבוגרים ו-30 בנוער, כדי לתת סוף-סוף פתרון לשורה ארוכה מאוד של בעיות. אנשים נשארים בבית הסוהר כי אין תזכירים, נמצאים במעצרי שווא מפני שאין תזכירים בזמן. אין יכולת להפעיל את המאסר בקהילה ולכן אין מקומות כליאה, אז משחררים מחבלים או חשודים בטרור, משום שאין יכולת לשירות המבחן לספק את התזכירים הדרושים. הרשימה ארוכה מאוד.
צריך להבין. תראי, חברת הכנסת אלהרר, אחד האבסורדים הגדולים הוא שבשירות המבחן, למשל, יש עלות מסוימת לתקן. היא לא גבוהה, כי המשכורות רחוקות מלהיות בשמיים. אבל צריך להבין שכל תקן שופט, המשכורת הבסיסית, העלות הבסיסית של שופט, עלות ברוטו – אני לא מדבר על עלות מעביד; שכר ברוטו של שופט מתחיל היא מעל 50,000 שקל. אגב, רק למי שרוצה לדעת, נשיא בית המשפט העליון מרוויח 109,000 שקל ברוטו בבסיס – שערורייה שאין כדוגמתה, אבל על זה נדבר בהזדמנות אחרת – בעת הזאת, הקשה הזאת. לכל תקן של שופט מצורפים עוד 1.7 תקנים של עוזרים, גם הם בעלות לא מבוטלת. אז באתי ואמרתי: אם יש לכם יכולת לתת פתאום עוד 20 תקנים לדבר הזה – ואני אשמח לקבל אותם, אבל יותר דחוף ויותר חשוב – אגב, למערכת המשפט עצמה, אני לא מדבר אפילו בראייה כוללת – זה לתת מענה לשירות המבחן, ובעלות של התקנים האלה אפשר את כל 70 התקנים האלה לתת ועוד נישאר עם עודף.
אחר כך יש עוד נושא, שמשום מה, כנראה נחזה – אני מקווה שלא בעינייך, אבל לפחות בעיני מי שהכין את הצעת התקציב באגף תקציבים – לפחות חשוב, וזה המחסור העצום בתקנים שנועדו לצורך מימוש חוק האיזוק האלקטרוני, מה שנקרא "התיקון לחוק למניעת אלימות במשפחה". כולנו כאן יודעים שבתקופה המתוחה הזאת יש עלייה דרמטית באירועי אלימות במשפחה. אז לזה אין כלום, אין תוספות, אין תקצוב ואין תקנים ואי-אפשר לממש את החוק. נדרשים שם 30 תקנים בעלות יחסית נמוכה. אני אומר לך שחוץ מה-70, גם את ה-30 האלה אפשר לשלם בעלות של התוספות האלה, וגם אז נישאר עם עודף.
אחר כך יש יחידות סיוע ליד בתי המשפט לענייני משפחה ובתי הדין הדתיים, שנועדו לעזור, לפתור סכסוכים ולנסות להשכין שלום בית בסכסוכי גירושין. גם ביחידות הסיוע האלה, שזקוקות לתגבור כוח אדם דרמטי ברגע הזה, לא נמצא שקל ותקנים לתת.
עכשיו אני אגיד לך עוד דבר, חברת הכנסת אלהרר. הרי זה לא שמערכת המשפט, איך אומרים, סבלה בתקופת כהונתי מאיזו מצוקה של תקנים, אלא ההפך הוא הנכון, מכיוון שבתקציב 2023 ובתקציב 2024 אנחנו נתנו תוספות דרמטיות של עשרות תקנים. כמו שאת יודעת, אנחנו מינינו 162 שופטים חדשים, נוסף על למעלה מ-20 מינויים בפועל, כלומר למעלה מ-180 תקנים של שופטים שאנחנו איישנו בתוך כמה חודשים – מספר חסר תקדים, שלא היה כמוהו מעולם. כדי לסבר את האוזן, הכי הרבה שהיה אי פעם בשנה אחת היה 136, אחר כך 100, ואחר כך זה בכלל מספרים הרבה יותר נמוכים. כלומר, אנחנו עשינו פה איוש דרמטי בהיקפים עצומים שפתר למערכת בעיות גדולות. נשארו לנו מספר לא גדול שנעצר. את יודעת הרי בדיוק למה – בגלל שלא הסכמתם להגיע להסכמה.
וחשבתם שאפשר לפתור את הבעיות בדרך אחרת, על ידי זה שתכפו בצווים, כמו שאתם עושים עם מינוי נשיא בית המשפט העליון, בדרך לא דמוקרטית, בדרך שדורסת את הרוב הפרלמנטרי שהציבור בחר בבחירות.
לכן, חבר הכנסת אלהרר, עם כל הכבוד, אני חושב שאת סדר העדיפויות המעוות הזה אין מקום לקבל. יש למערכת שאני מופקד עליה צרכים – ובוודאי גם למערכות כמו שירותי הרווחה ואחרות, ובטח בממשק בין שתי המערכות האלה – שהם הרבה יותר דחופים, שהוזנחו במשך שנים ארוכות, כולל בקדנציה של הממשלה הקודמת, שאת היית חלק ממנה. אני רוצה לתקן את הדבר הזה, ואני חושב שזה סדר עדיפויות נכון בעת הזו.
אגב, אני רוצה להעיר עוד הערה: את הרי מכירה את טבלת ההקצאות שהוכנה על ידי הנהלת בתי המשפט לתקנים שעדיין פנויים. צר לי, אבל אני חולק גם על הדבר הזה. אתן לך דוגמה: הייתי בישיבה – אני חייב לומר, באמת קשה מאוד – רק לפני כמה ימים, אצל שרת התחבורה, בסוגית תאונות הדרכים. בישיבה הזאת העלה יושב-ראש הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים דרישה חד-משמעית, אגב, מגובה במסמך כתוב שהוא העביר אליי, למינוי שופטי תעבורה נוספים – דבר שלא קיים בכלל בהקצאות התקנים הנוכחיות.
גם לאחר שעשינו את החוק החשוב שהעברנו, שיקטין את מספר התיקים ויהפוך לא מעט עבירות לעבירות מינהליות, לזה היה צריך להוסיף את הצורך בתגבור בבתי המשפט הקהילתיים. חתמתי לאחרונה על צו שפותח עוד שלושה בתי משפט כאלה, שהם חשובים מאוד, שהם בדיוק מה שצריך. ומה שאנחנו צריכים – בתי משפט קהילתיים, עם שירות מבחן שיש לו מספיק תקנים, עם מערכת שמאפשרת לטפל באלימות במשפחה, ביחידות הסיור ובאיזוק האלקטרוני, דברים שלך יש חלק גדול בהם, חבר הכנסת מאיר כהן – זה מה שאני רוצה לעשות כאן. ומי כמוך, חברת הכנסת אלהרר – את באמת אדם שהנושא החברתי הוא בנשמתך. עם כל חילוקי הדעות בינינו, את זה אף אחד לא יכול לקחת לך. אז מספיק כבר עם הצורך הזה כל הזמן: מערכת המשפט, ולוקחים לשופטים, ועושים לשופטים ופוגעים בשופטים. אף אחד לא עושה ואף אחד לא פוגע. להפך, אני הוספתי יותר תקנים ממה שהוסיף מישהו לפניי, מינינו יותר שופטים ממה שמינה מישהו לפניי, אבל יש גם צרכים אחרים, וצריך לראות תמונה כוללת, והייתי מצפה להתגייסות של כולם כדי שאנחנו נשיג את הדברים האלה.
עכשיו לשאלתך השנייה, שעסקה בנושא מינוי נשיא בית המשפט העליון. אז אומר כך: ראשית, אני מכבד צווים של בית המשפט העליון, גם כשהוצאו באופן בלתי חוקי, בניגוד להוראת החוק המפורשת, תוך נטילת סמכותי כיושב-ראש הוועדה והשתלטות על הוועדה לבחירת שופטים. אגב, מה שחשף גם את האמת: אחרי כל הדיבורים שלכם בנושא הרפורמה, שהיא כביכול נועדה להשתלט על מערכת המשפט, מה שקורה הוא הפוך. יושבים שופטי בית המשפט העליון והם אומרים כך: או שתבחרו את מי שאנחנו רוצים, או שאנחנו ניקח לכם את הסמכויות ונחליט לבד מי ייבחר. הרי לפי הצו הזה, אתם יכולים לשבת – אגב, אפילו בלעדייך; בלי חברי הכנסת ובלי השרים שחברים בוועדה, בכלל בלי נציגי הציבור. ישבו שלושת השופטים ביחד עם שני נציגי לשכת עורכי הדין, יודיעו לי מתי הם רוצים לכנס את הוועדה. אגב, אני חייב לומר שלפחות אצלי בבית הרוויחו מהעניין הזה – אני כבר מתאמן ביסודיות כדי שאוכל להגיש קפה בצורה מכובדת ולהגיש כיבוד בצורה מכובדת, כי זה התפקיד היחיד שנשאר לי, לפחות אעשה אותו בצורה ראויה. דבר מקומם, חוצפה, שערורייה שאין כמותה, דריסה של הציבור ושל אמון הציבור.
אבל אני כן – הוצאתי מכתב זימון לישיבה. אגב, קרה דבר מדהים. אני רציתי לזמן אותה לשבוע הבא – – –
חבר הכנסת מאיר כהן, אני לא – – –
אני אסביר.
בוודאי שלא. אני לא מפרק שום דבר. אני רוצה להזכיר לך שאני הצעתי הצעת פשרה פומבית, הוגנת, לפתרון כל העניין הזה, והיא נדחתה על הסף, לא על ידי – –
– – אגב, בלי שהוצעה לי כל הצעת פשרה אמיתית אחרת, שום דבר, שום כלום. במקום זה הולכים ונותנים צו שמשתלט על סמכויות שר המשפטים בוועדה באופן לא דמוקרטי. עכשיו אני שואל אותך: למי יש אובססיה, לי או למי שחושב שהוא נמצא מעל הכנסת, מעל הממשלה, מעל החלטת העם, מעל לכול וגם מעל החוק? אלה דברים – – –
אני גם אענה על הכול.
חבר הכנסת מאיר כהן, הרי גם אתה יודע שנדרשים שם שינויים. גם אתה יודע שאלה דברים בלתי הגיוניים ובלתי נסבלים. גם אתה מבין שאי-אפשר ביד אחת כל הזמן להגיד שיש איזון בוועדה לבחירת שופטים. נכון שיש רוב לאנשי מערכת המשפט, אבל שר המשפטים קובע את סדר-היום, ובלעדיו אי-אפשר למנות, ואחר כך שאותה מערכת משפט תיתן צו לשר המשפטים שמונע למנות כשאין הסכמה. שני הדברים האלה הם הרי בסתירה אחד מול השני, ורק חושפים את כל האמת ואת המצב האבסורדי שאנחנו נמצאים בו. אני רק יכול להגיד שקרה דבר מדהים. אני רציתי לזמן ישיבה לשבוע הבא, ולא אני, דווקא אנשי מערכת המשפט ביקשו לדחות אותה לסוף החודש, את הישיבה הראשונה בעניין הזה, אבל זימון יצא.
אני רק אומר לך, חברת הכנסת אלהרר, שלא יהיה בכלל ספק, אנחנו נדרוש ונעמוד על כך שהציבור ייחשף במלואו לכל המידע הרלוונטי ביחס למועמדים. ההליך הוא הליך פסול מיסודו, הליך שאני באופן אישי אומר בצורה הברורה ביותר: הוא הליך שמנוגד לחוק; הוא הליך שאין כמוהו באף מדינה דמוקרטית באשר היא. אני מציע לכם להתעשת ולהבין שאם אתם חושבים שאתם תוכלו לכפות בכוח מינוי כזה, אתם טועים, מהטעם הפשוט, שנשיא של מערכת משפט בכלל, ובוודאי נשיא בית משפט עליון, אין לו אלא את אמון הציבור בו ובמוסד שראשו הוא עומד ובבחירתו. כאשר לציבור עצום אין שום אמון כזה נוכח התהליך כפי שהוא מתבצע, הנזק שאתם גורמים, אתם במו ידיכם גורמים למערכת המשפט, הוא באמת נזק עצום. חבר הכנסת מאיר כהן, אם רוצים לדבר על לפרק ודברים כאלה, זה מה שאתם עושים. אתם מפרקים את המערכת במו ידיכם, מתוך מחשבה שאפשר לכפות דבר כזה בכוח, ואחר כך לבוא לציבור ולחשוב שמישהו ייתן בזה אמון.
אני אומר שוב, אני חושב שאמון הציבור במערכת המשפט מחייב שדברים ייעשו בהסכמה רחבה. אמרתי את זה, אגב, כל הזמן, כולל בימי הרפורמה, רק אתם לא הסכמתם לשבת איתי אף פעם. אני אומר את זה גם עכשיו. ואגב, זה גם אפשרי. איך אני יודע? כי בכל זאת מינינו 162 שופטים, שוב, מספר חסר תקדים, בהסכמה מלאה, בתוך כמה חודשים, אז אם רוצים, אפשר. אם רוצים לדרוס, לכפות, הדבר הזה רק יגרום נזק למערכת, רק יפגע באמון הציבור במערכת המשפט.
אני אומר לך, חברת הכנסת אלהרר, אני נחוש לעשות תיקון ולעשות צדק גם בעניינים שנוגעים לחלוקת תקנים ולדברים כאלה, שהם חשובים מאוד לשירות שניתן לציבור וגם בעניינים שאולי הייתי קורא להם "קומה למעלה יותר", שנוגעים לאופן בחירת השופטים, ולעובדה שמערכת המשפט צריכה להיות פתוחה בפני כולם, ולא מערכת שבה יש מישהו שיושב והוא מחליט מי נאה בעיניו ומי לא נאה בעיניו, את מי הוא מוכן להכניס למועדון החברים ובפני מי הוא סוגר את הדלת, כפי שקרה לאורך יותר מדי שנים.
4 בינואר.
כמה?
אז זה לא חסרים תקנים.
כמה מינינו לבתי הדין לעבודה? בואי ניתן את הנתונים המדויקים.
מינינו כמעט 20 תקנים לבית הדין לעבודה. נשאר אחד פנוי.
אלה הנתונים, נו, באמת.
אבל תביאי נתונים מדויקים.
אגב, אני מזכיר שזו שאלה, לא נאום. אבל בסדר.
תשובת השר – זה הנוהל.
לא הבנתי. את שואלת – ובאה בטענות שאני עונה לך תשובה מפורטת – –
– – ומתייחס ברצינות לשאילתה? זה עוד לא קרה לי פה.
קודם כול, אני חושב, חברת הכנסת אלהרר, את יודעת – – –
אם אפשר, היושב-ראש, אני אענה ואחר כך.
כדי שתהיה איזו רציפות. אני חושב שזה חשוב.
אני אשתדל להיות יותר תמציתי. אני פשוט חייב לומר – –
– – חברת הכנסת אלהרר היא כל כך בקיאה וכל כך מכירה את הדברים. אני חייב לומר לך, יש כל מיני טענות, אם הייתי צריך לנסות לחשוב עליהן – אפשר לטעון טענות גם בלי לעוות את הנתונים. קודם כול, הנתונים הפשוטים: בבתי הדין לעבודה במשך תקופה ארוכה מאוד לא היו מינויים, היה מחסור עצום במינויים. היו שם סדר גודל של 20 תקנים, ואיישנו את כולם למעט אחד, אז אין תקנים פנויים בבית דין לעבודה. יש תקן אחד שטרם אויש בכלל בתי הדין לעבודה בכל הארץ.
רבותיי, אני לא יודע מה עומד.
כרגע יש תקן. כשיפרשו – נאייש.
כרגע אין תקנים פנויים בבית הדין לעבודה. יש רק תקן אחד.
זה מצב שלא היה כמוהו – – –
רגע, אבל היושב-ראש, זה לא בסדר.
זה מצב שלא היה. חברת הכנסת קארין אלהרר, אולי תספרי לאולם הזה מתי בפעם האחרונה היינו במצב של איוש כל כך נרחב בבתי הדין לעבודה שרק תקן אחד לא היה מאויש. הרי זה לא קרה כבר שנים.
היושב-ראש, אי-אפשר לנהל את זה ככה.
את דיברת על בית הדין לעבודה, לא אני. ולכן אל תַטעי, ותאמרי את האמת, שאת יודעת אותה היטב. כמה שנים לא היינו כבר במצב כזה? ואגב, זה אחרי שהוספתי תקנים, כלומר יש היום – – –
היושב-ראש.
מה לעשות, העובדות הן עובדות פשוטות, וזה אחרי שהוספנו עוד תקנים, כלומר מעולם לא היו כל כך הרבה שופטים בבתי הדין לעבודה כמו היום. זאת אמת אחת שצריך להגיד אותה.
2. אני שומע כל פעם את הסטטיסטיקה הזאת של ה-OECD, אבל מה לעשות, חברת הכנסת קארין אלהרר, שבניגוד לשיטת המשפט שלנו, ברוב המדינות האלה שבהן יש יחס שופטים גבוה יותר ביחס לאוכלוסייה, זה משום שלשופטים האלה יש הרבה מאוד תפקידים נוספים שאצלנו עושות רשויות אחרות, כמו שופט חוקר, לדוגמה.
אי-אפשר ככה. ולכן ההשוואה הזאת היא כמובן – –
– – לא רק שלא מעידה על כלום, אלא היא מעידה להפך. אם את תבדקי ותבחני בסוף כמה תקני שופטים שעוסקים נטו בשמיעת תיקים, כמו שזה נעשה אצלנו, את תגלי שיש לנו הרבה יותר מאשר שם. זה הנתון. זאת עובדה, אין מה לעשות, אי-אפשר לעקם אותה.
עכשיו אני אומר לך, חברת הכנסת אלהרר, היינו יכולים להשלים את העוד-כמה מינויים שנשארו אלמלא בנקודה מסוימת אתם הגעתם למסקנה: למה לכם להגיע לפשרות אם אפשר פשוט ללכת לעתירות לבג"ץ ולכפות את המינויים שאתם מבקשים לקדם אותם?
אגב, גם עכשיו זה לא מאוחר להגיע לפשרות כאלה, אם תרצו. אני בעד. דלתי פתוחה לעניין הזה. אני יכול אפילו – – –
אבל היושב-ראש, אני לא יכול. זה לא בא בחשבון.
נכון, ואני מנסה לענות.
אני אומר לחברת הכנסת אלהרר – הינה, אני אומר לך, אני עדיין פתוח לשיח הזה. אני אפילו יכול לומר לך ששוחחתי אתמול עם מנהל בתי המשפט פעם נוספת בהקשר הזה. אני לא חדל מהמאמצים האלה. אני לא מוכן לקבל כפייה.
אני גם רוצה להזכיר לכם שאנחנו עצרנו את קידום החקיקה החשובה לעריכת שינויים במערכת המשפט בגלל מצב המלחמה. אני הודעתי אז – ואני חושב שזה הדבר הכי הגיוני והכי מתבקש – שבעת כזאת, בנושאים האלה, שיש לגביהם מחלוקת קשה, נעשה את המינויים בהסכמה. זה גם עבד יפה מאוד; אתם החלטתם לשבור את זה.
אני רק רוצה להגיד לך עוד דבר אחד לסיכום, שהוא מאוד מאוד חשוב, ובעניין הזה שלא תהיה שום טעות ושום אי-הבנה: מי שהוביל את הפלגנות זה אתם, לצערי הרב.
אני הצגתי תוכנית לציבור.
הצעתי לכם לבוא להידיין עליה. הצעתי לכם להגיע להסכמות. שוחחתי גם איתך אין-ספור פעמים.
לצערי הרב, לא נמצא אף אחד שהיה מוכן לבוא ולהגיע באמת להסכמה. אתם חשבתם שדרך סרבנות ודרך כל מיני דברים אחרים – –
– – אתם תוכלו למנוע את מימוש רצון הציבור כפי שבא לידי ביטוי בבחירות.
ולצערי הרב, יש מי שחושבים גם היום, בבוקר הזה – – –
אני לא מוכן.
כן, ובמשפט האחרון, אם רק לא יפריעו לי, אני אומר שרק הבוקר אנחנו עדים למחזה אבסורד שבו יש מי שחושבים שאפשר להגיש עתירה לבג"ץ – שהוא עכשיו יחליף בכלל, הוא כבר ימנה גם את הממשלה במקום ראש הממשלה ויקבע מי יהיו השרים וכו'.
ולמרבה התדהמה, במקום שהעתירה הזאת תיזרק מכל המדרגות, עוד מבקשים תשובות ותגובות והתייחסויות.
זה רק מראה לאיזה מקום בלתי הגיוני, בלתי מתקבל על הדעת, שאין כדוגמתו באף מקום בעולם, אנחנו הגענו. וכן, אני אומר לך, חברת הכנסת אלהרר, הדבר הזה חייב להשתנות, והוא ישתנה. אני מציע לכם לתקן אותו בהסכמה, ביחד – הינה, אני חוזר על זה – ומזמין אותך לשבת איתי ולגבש את זה במשותף – –
– – אבל מתוך הבנה שהשינוי חייב להיות, ואנחנו לא נוותר על התיקון הזה – –
– – כי הוא הכרחי.
אני מודה לחבר הכנסת רון כץ על השאלה, היא באמת שאלה במקומה. אני יכול לומר לך את מה שאתה מן הסתם יודע: אני חושב שבעת הזאת יש חשיבות גדולה להרחיב את הממשלה. אני רוצה להזכיר לך שכשאנחנו הרחבנו את הממשלה וצירפנו את סיעת המחנה הממלכתי בהרכבה המלא בתחילת ימי המלחמה, צורפו לממשלה אז, אם איננו טועה, חמישה שרים מטעמה. אני חושב שהדבר הזה היה חשוב מאוד, כדי שגם הקול שלה יישמע סביב שולחן הממשלה ושולחן הקבינט. לכן, אני שמח על כך שסיעת הימין הממלכתי החליטה להצטרף לממשלה, ואני חושב שההצטרפות שלה חשובה. מטבע הדברים, כשסיעה מצטרפת לממשלה, צריך שיהיו שרים שלה שישבו סביב שולחן הממשלה וישבו בקבינט, ואני חושב שהדבר הזה נכון ומבורך.
אגב, אני חייב לומר לך את מה שאמרתי לאורך כל הדרך: אני חושב שבתקופה הזאת היה נכון להפסיק כבר עם החרמות האלה, להפסיק עם כל ההתנהלות הזאת, שגררה אותנו בשעתו לחמש מערכות בחירות, להצטרף לממשלה. כך אני האמנתי שהיו צריכות לעשות סיעות האופוזיציה הציוניות בתחילת הדרך. לצערי, זה לא קרה. אני שמח שזה לפחות קורה עם סיעת המחנה הממלכתי, ואני בהחלט מברך על כך.
לא בכיר. חברי הקבינט הם כולם שווים. אולי שר הביטחון – – –
לא צריך תארים.
אני מודה לחברת הכנסת שרון ניר על השאלה. אני חייב לומר לך בכנות: את יודעת, הלוואי שהיה אפשר להחזיר את הזמן אחורה כמו שאת הצלחת לעשות עכשיו. חברי חבר הכנסת עמית הלוי, אני חושב שחשוב אולי שתשמע את הדבר הזה. אני הודיתי לחברת הכנסת שרון ניר. היא לרגע החזירה את הזמן, נתנה לי איזו אמונה שאפשר להחזיר את הזמן אחורה, כי את יודעת, חברת הכנסת שרון ניר, כבר נשאלתי את השאלה הזאת. את יודעת מתי זה היה? זה היה כשהייתי שר בממשלה והובלתי את חתימת ההסכם הקואליציוני שבמסגרתו הצטרף לממשלה מישהו ששנינו מכירים ושנינו מאוד מאוד מעריכים, שהצטרף לממשלה וקיבל את תיק הביטחון, תאמיני או לא, למרות שהיה בדיוק מה שאמרת עכשיו – אמרו עליו – –
אדוני, זה לא דו-שיח.
– – למרות שאמרו עליו שהוא אזרח והוא לא יודע שום דבר, ואיך יכול להיות שמחליפים שר ביטחון בעל ניסיון ביטחוני שבא מתוך שורות הצבא באזרח כזה שלא מבין כלום. למי שלא עקב או לא מכיר את ההיסטוריה – השר שהוחלף אז היה משה בוגי יעלון, רמטכ"ל לשעבר, והשר שקיבל את תיק הביטחון, לא יאומן, חברת הכנסת שרון ניר, היה דווקא אביגדור ליברמן, יושב-ראש מפלגתך.
אני מקווה שזה עונה לך על השאלה, כי אני מניח ששנינו חושבים שליברמן היה בהחלט ראוי לתפקיד שר הביטחון, ואם ליברמן ידע לעשות את העבודה הזאת כאזרח – ולפחות לי יש, ואני מקווה שגם לך, הערכה גדולה אליו – אני בטוח שהדברים נכונים גם כשמדובר באדם שהוא בכל זאת – –
– – עתיר ניסיון כחבר קבינט ובשורה ארוכה של תפקידים, כולל כהונה כשר חוץ וכשר אוצר – –
– – חברנו השר ישראל כץ, שאני בטוח שיעשה עבודה מצוינת.
אעיר עוד הערה אחת, לגופו של עניין.
אני חושב שהעבודה המשותפת בהרמוניה בין ראש ממשלה לשר ביטחון היא דבר חיוני בכל עת, בפרט, חבר הכנסת דוידסון, בעת מלחמה. אני חושב שאם ראש הממשלה הגיע לכלל מסקנה שבנקודת הזמן הזאת היכולת להמשיך ולעבוד בצורה הרמונית ומסודרת נפגעה עד כדי כך שהוא רואה צורך לעשות שינוי בעמדה הזאת, אני סומך עליו. אני חושב שהוא יודע היטב מה הוא עושה, ואין לי שום ספק שהמהלך הזה הוא מהלך שיביא לפעולה הרבה יותר הרמונית, אחודה ועוצמתית של הקבינט, של הממשלה, ושהדבר הזה הוא בוודאי לטובת ניהול המלחמה.