העדר תקציב ליישובים דרוזים לשנת 2024

יש לזה שתי סיבות: סיבה אחת הייתה שחשבנו שלא נכון לגבש תוכנית חומש – איך אני אומר את זה? בפרספקטיבה של מדיניות תקציבית מצומצמת. הרי בתוך המלחמה אנחנו באתגר פיסקלי מאוד גדול, והפריזמה עכשיו בכל דבר היא לצמצם, לצמצם. לא חשבנו שנכון להסתכל על חומש כשאנחנו עכשיו באיזו ראייה כזאת שצריך להתכנס ולהצטמצם ולחסוך. אז אמרנו, נפתור רגע את 2024 וננסה להגיע ל-2025, בתקווה שנוכל להיות קצת בדנ"א מרחיב יותר. אבל בעיניי, התשובה היותר-טובה היא שבבחירות האחרונות, שהתקיימו במרץ, התחלפו תשעה מתוך 14 ראשי רשויות בגליל, ונדמה לי שניים מארבעה ברמת הגולן. הייתה בקשה מאוד צודקת של ראשי הרשויות החדשים לא להנחית עליהם את התוכנית שגובשה עם ראשי הרשויות הקודמים. אז שני הטיעונים האלה הצטרפו לזה שאנחנו צריכים להתמודד עם 2024, ועל החומש לעבוד במקביל. התוכנית של 2024 עלתה לדיון בממשלה, כידוע, ביום ראשון האחרון. היו קצת אי-הסכמות. נפגשנו ראש הממשלה ואני עם ראשי הרשויות עוד באותו היום; הגענו להסכמות. התוכנית אמורה להיות מאושרת או במשאל טלפוני או בראשון הקרוב – שאלה משפטית לחלוטין, אם היועצים המשפטיים יאפשרו לאשר את התיקונים טלפונית או לא. אגב, זו תוכנית גדולה – 400 מיליון, 460 מיליון שקלים, אני חושב, לשנה הזאת, מתוך זה 345 – עוד פעם, לא בטוח, אני אבדוק שנייה אחת כדי לראות שאני לא מטעה אותך במספר המדויק של התקציב התוספתי. לא, לא, אני לא רוצה להגיד בערך, אני רוצה להגיד בדיוק. אני לא רוצה להגיד בערך. סך כל התוכנית: 415 מיליון שקלים, מתוכם 335 מיליון שקלים תקציב תוספתי של משרד האוצר שמחולק לסעיפים שונים. אגב, חשוב לומר, גם ביום ראשון, כשראשי הרשויות עלו לכאן ומחו, לא היה ויכוח על המסגרת. זאת אומרת, לא היה ויכוח מה הסכום התוספתי שאנחנו שמים, וגם לא על סך כל ההחלטה, אלא זה היה ויכוח על השימושים: הם רצו יותר לשוטף של הרשויות, ואנחנו חשבנו שזה פחות נכון, שהכסף צריך להגיע לתושבים ולפרויקטים ולסבסוד המגרשים ולתכנון. בסוף הגענו לעמק השווה, לאיזושהי פשרה, כמו שעושים בדרך כלל. אגב, אני כן אומר ש-335 מיליון שקלים תקציב תוספתי לשנה הזאת זה לא מעט, בהינתן הממוצע. בתוכנית החומש הקודמת היו 200 מיליון שקלים. אתם הגדלתם את זה, שוב, כי לקחתם את 300 מיליון השקלים לחמש שנים, את ה-1.5, וקיפלתם לשלוש שנים. 335 מיליון שקלים תוספתי בשנה של מלחמה, כשאנחנו, שוב, במגמה כללית של קיצוצים – אני חושב שזה יפה וזה טוב. וכפי שאמרתי, זה נעשה בהסכמה, כשאנחנו ממשיכים לעבוד על תוכנית החומש. נדמה לי שראש הממשלה סיכם שבתוך 60 יום, אם אני זוכר נכון, אנחנו אמורים לנסות להביא אותה בהסכמה. ויש עכשיו שיח. את השיח הזה מוביל, כידוע – לכן, אני גם לא כל כך יודע למה זו שאילתה לשר האוצר, אבל בסדר – מי שמוביל את ההחלטה זה משרד ראש הממשלה, יש שם את הממונה – אגב, איש יקר, עובד כבר 30 ומשהו שנה במשרד ראש הממשלה – שאחראי לקידום התוכניות לחברה הדרוזית. הוא עובד יחד איתנו, וכמובן יחד עם ראשי הרשויות. אני מאוד מקווה שנגיע לתוכנית טובה. אני כן אומר, על קצה המזלג, כי אני לא רוצה עכשיו להרחיב יותר מדי, בתפיסה שלי אנחנו צריכים לראות שעיקר התקציב באמת מגיע לדברים שמעמידים גם את הרשויות על הרגליים, למנועי צמיחה, לנכסים מניבים. המטרה בתוכניות כאלה היא לאט-לאט לגמול את הרשויות מהצורך בהן. אז כמה שנשקיע יותר בלהעלות אחוזי זכאות לבגרות ובהשכלה גבוהה ובתכנון – לפתור שם את הבעיה. אני לא איכנס לזה עכשיו, בעיה סופר-מורכבת, שנים לא הצליחו לפתור אותה. אני חושב שאנחנו מתקדמים שם. עוד פעם, כל פעם מתקדמים קצת, כל הממשלות. אני הצעתי לקחת עכשיו שלוש שנים, להקים בחקיקה ועדה מיוחדת לדרוזים, עם סמכויות של ועדה מחוזית, כולל סמכויות לייצר את מה שאנחנו קוראים איחוד וחלוקה, או לוחות זכויות – זאת הבעיה הקשה שם, הקרקעות פרטיות – עם הסכמה של ראשי הרשויות; במידה מסוימת להוציא את זה מהידיים שלהם ולהעביר למדינה. חמד, אתה מכיר יותר טוב ממני את הקושי לתכנן כשזאת קרקע פרטית, ויש חמולות ומשפחות וראשי רשויות מתחלפים. עושים תוכנית, מתחלף ראש רשות, גונז את התוכנית הקודמת, מתחיל הכול מחדש. יש המון דוגמאות כאלה. אני מלווה את זה עוד מהתקופה שלי ברגבים. שוב, בגלל הקושי של קרקע פרטית. הרי אין מה לעשות, כשמתכננים קרקע פרטית הנורמה היא 40%, ובמגזר הדרוזי הולכים ל-30%. אתה צריך הקצאות לשטחי ציבור, כי צריך בתי ספר ומגרשי ספורט ומתנ"סים וכבישים ומדרכות, ושהכבישים יהיו נורמליים כדי שאחר כך יהיה אפשר להכניס אוטובוסים ותחבורה ציבורית והסעות לתלמידים. אני חושב ללכת על איזשהו מאמץ מרוכז של שלוש שנים. בתקופה הזאת אפשר גם ליצור איזשהו סטטוס קוו אל מול הבנייה הלא-חוקית, שלא ממשיכים מצד אחד, מורידים רגע רגל מהגז באכיפה מצד שני. שוב, אם זה בהסכמה. אני לפני המלחמה ניסיתי להגיע לתהליך כזה גם עם הנציגות של הרשויות, גם עם השייח', שניהם הסכימו לתהליך. המלחמה טרפה את הכול. שוחחתי על זה עם ראש הממשלה. אני מקווה – שוב, בסוף צריך לזכור, גם פה אני נזהר. היה פה קודם לפניי שר הפנים, וזה בסמכותו ובאחריותו, אני לא רוצה לדרוך לו על הרגליים, אבל זה מה שאני הצעתי לראש הממשלה. זה בסוף הדבר שהכי כואב. וכשנפתור אותו – גם בו צריך להשקיע כסף, אני אמרתי להם שבעניין הזה אני לא אחסוך שקל – אני חושב שכשהוא ייפתר, אז אפשר יהיה גם להשקיע הרבה יותר בתשתיות ובסבסוד המגרשים. מה שקורה – אגב, אתה יכול לראות שיש רשויות שעושות את זה יפה, כשיש ראשי רשויות שיש להם אומץ, כמו בדאליה. יש לו שש תוכניות מפורטות שאו-טו-טו נכנסות לתוקף ויש שם שכונות ליוצאי צבא ואנחנו מסבסדים אותם יפה מאוד. אותו דבר בעוד כמה יישובים. אנחנו מתקדמים. אתה יודע מה? אף פעם לא עושים מספיק בתחומים האלה, ותמיד אפשר וצריך לעשות יותר. משתדל, בעזרת השם. 30 מיליון, אם אני זוכר בעל פה. אבל חמד, בוא, שנייה. הרי אני לא חילקתי את הסעיפים. בסוף, ישבו כל ראשי הרשויות עם אנשי משרד ראש הממשלה ועם מי שמרכז שם, איך קוראים לו? אתה בטח זוכר את השם שלו, של ראש האגף. האשם, נכון. ישבו האשם יחד עם ראשי הרשויות וקבעו את החלוקה. אני אומר את האמת, אני לא אוהב שם כל סעיף. לו זה היה תלוי בי הייתי שם פחות לשוטף של הרשויות. אני רציתי שהשוטף יהיה כמו בשנה שעברה, 60 מיליון. אתם שמתם 67 מיליון, אנחנו הצענו עכשיו 70. רצינו שיותר כסף ילך, כמו שאתה אומר, לתכנון, לסבסודי קרקע ופיתוח. ראשי הרשויות – אתה יודע מה? צריך להתחשב בהם, כי הם בסוף נבחרו על ידי הציבור ברשויות שלהם – – – – הם רצו יותר. אני רק אומר, שוב, חמד, אני לא הכתובת, באמת. אני אומר את זה עכשיו לא כהקטנת ראש. כי חלוקת הסעיפים הייתה באגף אצל משרד ראש הממשלה, יחד עם ראשי הרשויות. אני לא אגיד לך שלא היו לי – ניסיתי לתת דגשים, אבל בסוף כיבדתי את ההחלטות שלהם. אני לא מאלה שחושבים שמשרד האוצר צריך לנהל את כל מדינת ישראל, גם ככה יש לנו הרבה יותר מדי כוח. אני בעד לתת למשרדי הממשלה ולבזר סמכויות לשלטון המקומי כמה שרק אפשר. זה מה שאמרתי. מאה אחוז. הכנסות מארנונה. תראה, חבר הכנסת – – – הוא הכי צודק בעולם. אני משיב עכשיו לכולם. ראשית, אני רק אשלים לחבר הכנסת חמד עמאר. רפי אלמליח, יושב-ראש מטה התכנון, אמר לי באופן אישי שלא חסר כרגע שום תקציב לתכנון – שוב, בהתאם ליכולת, לקיבולת, אבל כרגע, בשנת 2024, התקציב שהקצינו לתכנון הוא מספק. אמרתי בדיון אצל ראש הממשלה ואני אומר את זה גם כאן: לא נחסוך בתקציב לתכנון. שוב, אני מסכים שזה אחד הדברים החשובים ביותר, זה מה שנקרא כסף טוב, כסף טוב שפותר בעיות, ואחר כך גם מאפשר לרשויות להתפתח ומתקן דברים שצריך לתקן. אני גם מאוד מסכים עם האמירה שצריך לוודא שתוכנית החומש, כמו תוכניות בכלל – צריכות להיות כאלה שפחות מתבזבזות, במירכאות או שלא במירכאות, על השוטף, ומשמשות למנועי צמיחה ולדברים שהם מה שנקרא: אדם אוכל פירותיהם בעולם הזה והקרן קיימת לו גם לשנים הבאות. אני מודה על האמת, זה לא שיח קל מול ראשי הרשויות; אגב, לא רק שם, גם במקומות אחרים. ראש הרשות צריך בסוף תקציב לרשות שלו. אני מאוד מקווה שחבר הכנסת עמאר יגבה אותנו גם כשננסה לשים את הדגשים בדברים החשובים. חברת הכנסת בן ארי, אנחנו בונים ומפתחים את ההתיישבות בסמכות וברשות, ואני גאה בזה. אנחנו עושים את זה בתהליך מאוד שיטתי ומסודר ומשנים הרבה מאוד דברים בדנ"א של המערכת, בתשתית המשפטית והסטטוטורית. עוד פעם, לא נוגעים כמובן בדין הבין-לאומי, אבל בהחלט מייעלים, וברוך השם, מצליחים גם להגיע לתוצאות מאוד טובות בביצועים שלנו בהתיישבות, ואני, אגב, חושב שאני עושה את זה לטובת כל עם ישראל, כדי שכפר סבא לא תהיה כפר עזה. ההתיישבות ביהודה ושומרון היא רצועת הביטחון של מדינת ישראל. ראינו מה קורה כשאנחנו בורחים משטח ומפלצות של טרור בונות בו מדינות טרור ענקיות – אחר כך יש 7 באוקטובר. אוי ואבוי לנו אם זה יהיה ביהודה ושומרון, ולצערנו, יש מי שמפנטז על זה: לקחת את עזה, להכפיל אותה פי 20, לשים אותה בשטח ששולט גיאוגרפית-טופוגרפית על כל יהודה ושומרון. כדי לוודא שזה לא קורה, אנחנו צריכים להתיישב עוד ועוד ועוד ועוד ולהקים יישובים. נדמה לי שאם המת"ע, שמתכנסת היום ומחר – אני בקדנציה שלי רושם שיא: פחות משנה וחצי – 24,000 יחידות, של תכנון ושיווק, משהו שבשנים רגילות זה ממוצע של שלוש שנים או אני לא יודע כמה, והסדרת היישובים והחוות – – – זה לא סותר. זה הכשרות ותשתיות וכו'. אגב, אנחנו משקיעים, כולם היו בנינו, מירב, אני לא עושה תחרות בין אוכלוסיות. אנחנו השקענו שנים בגוש קטיף כדי שלא יהיה טבח אחר כך בעוטף עזה, ואנחנו משקיעים ביהודה ושומרון כדי שרעננה לא תהיה בארי ונתניה לא תהיה נחל עוז. אנחנו מפתחים, את היישוב ואני גאה בזה, ואנחנו עושים את זה בסמכות וברשות. אני יכול לכאוב על כל – האמת, אני מדבר בשקט כי אני עוד תחת הרושם הכבד של ניחום אבלים שעשיתי עכשיו אצל משפחת טייטלבוים, ההורים של ארי. אחיו של ארי, אגב – – – לא, סליחה, בסדר, בסדר, אני באווירה של גבורת הלוחמים. בקיצור, אנחנו עושים את זה ברשות וסמכות, וצריך להיות ברור: אין מקום בשום פנים ואופן לאלימות משום סוג שהוא, וזו אמירה ברורה וחד-משמעית שאומרים אותה שוב ושוב. אין אלימות באף מקום, לא בתל אביב ולא בסכסוכים – – – – ואם יש כאלה חסרי אחריות שעושים את זה, זה כמובן רע מאוד. אני לא צריך – – – אני לא מכיר פרטים, מירב. אז אני מניח שהיא תתוקן. בסדר, יש – – – מירב, אני לא אפול לבור הזה. אנחנו מפתחים את ההתיישבות בצורה ממלכתית, בסמכות וברשות – – – – ב-99.99999% – – – – מהמתיישבים ומההתיישבות הם כאלה. אגב, באחוזים עצומים, עצומים – – – – נמצאים במלחמה, ולמרבה הצער, גם ממלאים את בתי העלמין הצבאיים בשיעורים פי כמה וכמה מחלקם באוכלוסייה – – – – ואנחנו מתנגדים לכל סוג של אלימות. וכמו שאני לא מעלה אותך – – – – לבמה כל פעם שיש איזה אירוע אלימות בתל אביב ודורש ממך לגנות – – – בוודאי. לצערנו, אלימות היא רעה ומגונה בכל מקום, לכל מטרה, כנגד כל אחד, ואנחנו מגנים כל אלימות. אני לא אקח אותך למקום הזה, זה הכול. ההתיישבות היא לא אלימה – – – חבר הכנסת עמית הלוי, אנחנו – – – – אנחנו מגנים, ומסתייגים מכל סוג של אלימות, פיזית ומילולית. בכל מקום בארץ ישראל ובמדינת ישראל אין מקום לאלימות. נקודה. כולנו נקדם את ערכינו ואת תפיסותינו בצורה חוקית ומסודרת ובעיקר באהבה, וחס וחלילה, בלי אלימות מימין ומשמאל, בכל צידי הקו הירוק, בכל הסוגיות שאנחנו מסכימים או לא מסכימים עליהן. כך בונים את ההתיישבות – – – – כך בונים את הצפון ואת הדרום, כך מפגינים, כך מוחים – בלי אלימות. נקודה. עכשיו, הייתה שאלה מאוד חשובה של חבר הכנסת עמית הלוי – – – אני מגנה כל סוג של אלימות. אני לא רץ לגנות – – – זה נורא ואיום. מה, מישהו יכול להרשות להרים יד על חייל? לזרוק אבן על חייל? מה השאלה בכלל, אני לא מבין את השאלה. זאת פשוט הזיה. אז אמרתי: אנחנו נגד אלימות מכל סוג שהוא בכל מקום וכנגד כל אדם, קל וחומר כלפי לוחמינו, אחינו החיילים. יש לנו רק צבא אחד. וכלפי השוטרים גם בקפלן וגם פה, ברחוב עזה בירושלים, וגם בקיסריה מול בית ראש הממשלה – אנחנו נגד אלימות ונגד הסתה ונגד הפרת חוק, ואנחנו מקדמים את ערכינו – – – – בצורה ממלכתית, חוקית, בסמכות וברשות. כך עושים בהתיישבות. זהו. חבר הכנסת עמית הלוי, קודם כול, מילה אחת על אונר"א: אני מאוד מקווה, סוף-סוף – וכמו שאמרת, זה נורא מורכב, בגלל שאלה אמנות בין-לאומיות, אבל אני מאוד מקווה סוף-סוף בשבוע הבא לפרסם את הצווים להערות הציבור. שוללים להם את כל ההטבות, עשו עבודת מטה גדולה מאוד. אני כן רוצה לומר שאם מדינת ישראל תמשיך לתת הטבות לאונר"א, היא תיקח על עצמה סיכון לתביעות בטרור, כיוון שאונר"א הוא ארגון טרור, שמעורב בטרור, ויש לנו על זה היום הוכחות. כל העולם יודע שכל בתי הספר שלהם ובתי החולים שלהם והמרפאות שלהם נגועים בטרור עד הקצה. אם אנחנו לא רוצים להיות אחראים לטרור הזה, אסור לנו בשום פנים ואופן לתת להם הטבות. אני מקווה שפתרנו את הדרך איך עושים את זה, ויהיו צווים, ונשלול להם. אמנסטי – אני מטפל בזה כמעט מיומי הראשון במשרד – משפטיזציה נוראה ואיומה שהורגת, אני שם את זה על השולחן. אני כן יכול לבשר שאנחנו בישורת האחרונה במובן הזה. שלחנו להם מכתב, הכריחו אותי להביא אותם לשימוע, הקמנו צוות ועשו להם שימוע, הגיעו. כבר נכתבה חוות דעת שמחכה לדעתי כבר איזה חודש וחצי על שולחנו של היועץ המשפטי של משרד האוצר. בלי לדעת שאתה תשאל אותי, ביום ראשון אני שאלתי אותו מה קורה, מה קורה, מה קורה. אני דוחף את זה בכל הכוח. למיטב ידיעתי, יש חוות דעת שנכתבה, בעקבות השימוע – – – – שאומר לשלול להם את הכול. זה גוף שחד-משמעית קורא לחרם על מדינת ישראל. כל הניסיונות הפיקטיביים להפריד בין אמנסטי העולמי לבין אמנסטי ישראל – ישראבלוף. חוות הדעת של כל גורמי המקצוע במשרד האוצר ורשות המיסים וכו' היא חד-משמעית לשלול. כמו שאמרתי, יש חוות דעת שנכתבה, והיא מחכה לאישור היועץ המשפטי. אני מצר על כך, אבל כן, זה מחכה על שולחנו של היועץ המשפטי של משרד האוצר, שאמור לאשר חוות דעת של אחת המשנות שלו, שכבר כתבה אותה והייתה חלק מהצוות שערך את השימוע. אני מנסה לזרז את זה. זה מבאס, אני מודה על האמת, העובדה – אתה יודע מה? תשעה חודשים לתוך מלחמה וגוף כזה, אבל בסדר, זה מבאס שבית המשפט דואג לתנאי האסירים בשדה תימן, של הרוצחים הנאצים האלה של הנוח'בה, שמה שמעסיק אותם זה מה בדיוק יהיו התנאים הצפופים שם, כשהחטופים שלנו במנהרות. זה מבאס שדברים לוקחים המון זמן. אני אומר לך שאני עסוק בזה, בתוך שלל המשימות, ותודה לך, באמת, יש לך על זה זכות לא מאתמול, תקופה ארוכה שאתה מלווה את זה. אני מאוד מקווה שבזמן הקרוב סוף-סוף נשחרר את חוות הדעת ונשלול להם את – – –