פיקוח ואכיפה על מוניות מונגשות לבעלי מוגבלויות

תודה רבה לך, חבר הכנסת טל, על השאלה המאוד-חשובה הזאת. קודם כול, צריך להגיד, אני מצאתי משרד תחבורה שבו מצב המוניות המונגשות הוא בכי רע. לא פחות מזה. בעיקרון, יש הרבה מאוד זיכיונות למוניות מונגשות, אבל בפועל מעטות מהן פועלות, וגם אלה שפועלות אכן נוקטות סוג של סלקציה, מתי הן כן מוכנות לקחת ומתי הן לא מוכנות לקחת. זה אכן לא ראוי. אז קודם כול, בעיקרון יש אגף פיקוח, בקרה ורמת שירות במשרד התחבורה, שכן מבצע ביקורות. כלומר, פקחים מזמינים מוניות או עולים על מוניות ומתעדים אם יש כזה סירוב או הפקעה של מחיר או משהו מסוג זה. ככל שיש כזה, אז מועברת תלונה וזו באמת עבירה שיכולה להגיע להיות עבירה פלילית. כתב אישום בעבירה פלילית. אבל נכון גם שאנחנו יודעות ויודעים שהיקף הפיקוח הוא לא גדול. זה לא משהו שנעשה ברמה כזאת שמייצרת הרתעה. אבל אני אגיד יותר מזה: אני, כשיטה, כשניגשתי לעניין הזה – אני חושבת שהדרך היא לא עכשיו להגביר את האכיפה אלא קודם כול אני רוצה לדבר באופן כללי על התפיסה של הנגישות. בחצי שנה במשרד התחבורה, בהנחייתי, המשרד מבצע שינוי מאוד מאוד גדול בתפיסת הנגישות, קודם כול. קודם כול, הבאנו תקציב ייעודי של 96 מיליון שקלים כדי להתחיל לעשות מהלך של הנגשה של המערכת. אני ממש באה לכאן משיחה, פגישה, שערכנו אותה באמצעים דיגיטליים, עם יובל וגנר, ראש נגישות לישראל, ודיברנו באמת על השינויים הנדרשים. אנחנו עושות ועושים במשרד תהליך הטמעה של העובדה שהמערכת צריכה להיות כולה מונגשת; שנגישות היא לא פתרון נקודתי כזה או אחר – אם כי גם בזה אנחנו מתקדמות. אני חנכתי – שלשום, לדעתי – בתחנה המרכזית בירושלים אוטובוס בין-עירוני נגיש, שהוא פיילוט. הוא בינתיים ניסוי – אחר כך אבשלום קור מסמס לי: למה את אומרת פיילוט – ניסוי של סוג מסוים של מעלון וסוג מסוים של מקום בתוך האוטובוס, שייסע מירושלים לבאר שבע וחזרה.