נשירת בני נוער ממסגרות

אם אני מתייחסת לשאלה שלך לגבי הנושא של נשירה, בכל שנה משרד החינוך מודד את הנשירה של השנה שעברה, ובדרך כלל המדידה נעשית בחודש ינואר. מן הסתם, יש לנו את המדידה האחרונה בינואר 2020. בינואר 2021 כבר היה קצת קשה יותר למדוד, משום שהילדים לא היו בשגרת לימודים, וכולנו יודעים – אגב, מי שהם אנשי חינוך מבינים שלבדוק את הנשירה בתקופת הזום זה קצת יותר מורכב, מה גם שאז שיעור הנשירה הסמויה הרבה יותר גדול ממה שאנחנו מכירים בדרך כלל בימות שגרה. אבל כדי שיהיה לך מושג לגבי הנשירה שנבדקה בינואר 2020, אנחנו יכולים לראות ששיעור הנושרים עמד על 0.5%, שהם 8,695 תלמידים. שוב, חשוב לי לציין שהמדד הזה לא כולל את הנשירה הסמויה שהייתה בשנת 2019. מאוד קשה למדוד נשירה סמויה, והמשרד בהחלט נערך לבדוק איך ניתן יהיה, או באיזה כלים ניתן יהיה, למדוד את הנשירה הסמויה בבתי הספר. אני גם תמיד אומרת שדווקא הדברים שסמויים מהעין הם יותר מטרידים מאלה שאנחנו רואים, כי מה שאנחנו רואים, אנחנו יכולים לטפל בו, ומה שנעלם מעינינו זה מה שאנחנו בדרך כלל עלולים לפספס. לכן המשרד, גם בהנחיה שלי, במיוחד לאחר השנה הקשה הזאת, התבקש לבדוק באיזה כלים, או לפתח כלים שבהם נוכל למדוד את הנשירה הסמויה. אני, כתפיסת עולם וגם כמי שבאמת כל הזמן הניפה את הדגל של הפגיעה בתלמידים בשנה וחצי האחרונות, הנחיתי את המשרד לעסוק בקידום הרווחה הנפשית של הילדים ובני הנוער בשנה הקרובה, באמת לשים את כל כובד המשקל על הנושא הזה, להתמקד באיתור וזיהוי של ילדים שמגלים קושי, מצוקה רגשית או סיכון, וכמובן – לתת מענה. הדבר השני זה להטמיע תוכנית חדשנית כלל-מערכתית כדי לחזק את ההיבטים הרגשיים והחברתיים, את החוסן, את הרווחה הנפשית, תוכנית שתבסס במערכת החינוך תרבות ארגונית שמבוססת על למידה רגשית-חברתית. אני מוכרחה לומר לכם, גם מסיורים וביקורים שאני עשיתי בשטח עוד לפני שהילדים יצאו לחופש, שלא צריך שיעור מיוחד כדי לעסוק בהיבטים חברתיים-רגשיים, לא צריך פעולה מסוימת בשביל לזהות אם ילד במצוקה או אם יש לנו נשירה סמויה או גלויה. זה צריך להיות אורח חיים. לצוותים החינוכיים צריך שיהיו כלים, כשהם נכנסים לכיתה לשיעור רגיל – לשיעור מתמטיקה, ספרות, אזרחות – לדעת לזהות ילד שמראה סימני מצוקה, לזהות ילדים שנעדרים לאורך זמן, לזהות את הילדים שנמצאים אבל הם לא באמת נמצאים בכיתה אלא עסוקים אולי במצוקות או בחוויות אחרות שמרחיקות אותם מנטלית מהמרחב הפיזי שבו הם נמצאים. לכן, אני גם ביקשתי מהיועצים החינוכיים, מהפסיכולוגים במערכת החינוך, לתת את הכלים ואת ההכוונה בחדרי המורים כדי שהמורים ידעו כבדרך שגרה להתמודד, לזהות ולאתר את המצוקות האלה, ואני מקווה שאנחנו נצליח לפחות בזה לצמצם את הפער שצברנו בשנה וחצי האחרונות. קודם כול, אני מברכת שוב שנושא שלבים עולה כאן על סדר-היום של הכנסת, כי חשוב לי לומר שדווקא בנקודה הזאת – והתייחסתי לזה, אני חושבת, גם בשבוע שעבר – המשרד לוקח בחזרה את האחריות. אנחנו יודעים שהטיפול בילדים חולים היה במיקור-חוץ עד היום והיה מה שאנחנו אוהבים לקרוא לו "הפרטה", ומשרד החינוך החליט שהוא לוקח את האחריות על הילדים האלה, שהם חלק אינטגרלי מהמערכת שלו, ודואג להם גם בתקופה שבה הם נעדרים, או כי הם במחלה קשה בבתי חולים או שהם מטופלים ונמצאים בבית אבל עקב מחלה הם לא יכולים להגיע ללימודים סדירים. כמובן, גם הנושא של החינוך החרדי והתוכניות הנוספות – כולן מקבלות דגש מאוד מיוחד היום בתוך משרד החינוך; שוב, מתכתב עם מה שהסברתי קודם. על המצוקות האלה יש מצוקות נוספות, ואנחנו באמת שמים פוקוס מאוד מאוד מיוחד על כל הנושא של החוסן הרגשי, של החזרת הילדים לשגרה, של לתת לילדים את המעטפת היום-יומית השגרתית בחזרה. מעבר לעובדה שהם לא נמצאים בשגרת לימודים בתוך בית הספר, אנחנו יודעים שהם מתמודדים גם עם כל השיח שיש בחוץ, כל המתחים, המחלה שמאוד מפחידה, הם מתמודדים עם המתחים שיש בבית בגלל היבטים כלכליים. באמת, כל כך הרבה סוגיות שנמצאות על כתפיו הקטנות של הילד שנמצא שם בקצה, ואנחנו לגמרי מפוקסים על התוכניות האלה, כמו גם על התוכניות נוספות. אני יכולה לומר לך שמעבר לכישורי חיים – שכולם אוהבים להשתמש בהם, אבל אני מניחה שאנחנו באותה דעה שגם על השעה הזאת אי-אפשר להעמיס את הכול – יש את הנושא של תוכנית אקלים חינוכי מיטבי, מניעת אלימות, הכשרה ותמיכה בצוותים חינוכיים, התייחסות להורים ולקהילה, כי גם הם גורם תומך וגם הוא צריך כלים להתמודד עם כל המציאות הזאת, ותוכניות נוספות. שוב, אני רוצה להודות לך על שהעלית את זה. אני חושבת שזה אחד הנושאים הכי חשובים שהכנסת צריכה להידרש להם, במיוחד כשאנחנו מסתכלים על פתיחת שנת הלימודים, וצריכים להבין את הצורך הכל-כך חשוב בפתיחה סדירה, במענה של שגרה בטוחה עבור הילדים שלנו בתוך המסגרות החינוכיות. תודה רבה, חברת הכנסת ענבר בזק. אני אענה בשתי רמות: ראשית, ברור לכולנו היום שהנזקים שנגרמו גם בלמידה מרחוק ובזום הם באמת גדולים לאין שיעור. זה נכון שזה היה מתבקש, שגם לא ידענו עם מה אנחנו מתמודדים, וכולנו חווינו בפעם הראשונה את המציאות הזאת שנכפתה עלינו, אבל היום אנחנו יכולים לומר באופן חד-משמעי שאנחנו נעשה הכול – וזה גם קשור במתווה שאנחנו הצגנו בתחילת השבוע לראש הממשלה – אנחנו נעשה הכול כדי לצמצם את הפגיעה בשגרת הלימודים הפיזית של הילדים בבתי הספר. אגב, בדרך לכאן ממש, כשעוד הייתי במדרגות, קיבלתי מחקר חדש שמשווה בין ילדים שבמהלך התקופה האחרונה, השנה וחצי האחרונות, היו בבית בלמידה מרחוק, לבין ילדים ששמרו על שגרת לימודים בבתי הספר. אני רוצה לומר לכם שבאמת, מרפרוף, אני זיהיתי שיש פער מאוד משמעותי בהשפעה שהייתה על הילדים שנשארו בבית ולמדו מרחוק – הפגיעה הרגשית, המצוקות שהם מזהים וגם הפערים הלימודיים, זאת אומרת, רואים בכל הפרמטרים שנבדקו פגיעה מאוד מאוד גדולה. אגב, בנתוני התחלואה, שם אין הבדל כל כך גדול בין אלה ששמרו על שגרת לימודים לבין אלה שהיו בבתים, אבל אני עוד רוצה לקרוא את זה לעומק, ואני אשמח גם להעביר לכם לראות. לשאלתך לגבי הילדים שבשילוב, אנחנו מתכוונים שלבתי הספר יהיה סל שעות גמיש השנה שבו הם יוכלו לחזק כל אחד במקום שהוא צריך, זאת אומרת, יש צרכים ייחודיים לבתי ספר שונים, ויכול להיות שבחלק מהמקומות באמת העניין יהיה נושא השילוב. אבל אני מוכרחה לומר לך שזה לא מספק אותי באמת, כי אני חושבת שכל הסיפור של הרפורמה של החינוך המיוחד צריך להיפתח. הרעיון שבה הוא נכון, הרציונל שלה הוא טוב; הביצוע שלה בשטח לא מתכתב עם מה שבאמת רצו להשיג. הרבה מאוד משאבים, הרבה מאוד אנרגיות הושקעו בכך, ולא מביאים לנו את התוצר בשטח. אנחנו כבר התחלנו לקיים דיונים שעוסקים בפתיחת החוק כדי לעשות את ההתאמות הנדרשות בשביל שהילדים בקצה באמת יקבלו את המענים שנדרשים להם. אנחנו נמשיך את זה, כמובן, במהלך החודשים הקרובים, יחד עם אנשים מהשטח – עם המורים, עם המתי"אות, עם הורים, כדי להבין באמת איפה הם חוו את הקושי, עם הרשויות המקומיות, שגם שם את יודעת שיש השלכות עם כל הנושא של ועדות השמה. הרבה מאוד תשומות בסופו של דבר לא מגיעות לתלמיד, ואנחנו נשתדל לעשות את זה ממש במחצית הראשונה של השנה, כדי שזה יוכל להשפיע כבר לקראת תשפ"ג. לצערי הרב, בעיתוי שבו אני נכנסתי – רגע לפני פתיחת שנת הלימודים – לא היה אפשר לפתוח ולעשות את השינויים שאנחנו רוצים. אז אני אומרת בכאב: מה שיקרה השנה, אותי זה לא מרצה וזה לא מספיק, אבל זה הכי טוב שאנחנו יכולים לעשות במציאות הנוכחית, ונשתדל לעשות את הדברים בצורה הנכונה לקראת השנה עוקבת. בשמחה רבה. תודה רבה על השאלות. אז קודם כול, לגבי השאלה הראשונה – אני אבדוק, אני לא מכירה את זה. אני הבנתי. אני מכירה את הסיפור של החינוך המיוחד, אני מכירה את הסיפור של המוכש"ר; אני לא מכירה את הנושא של ה-90 מיליון ואת השיח של אם הוא עבר או לא. מוכנה לבדוק. תקבל תשובה מדויקת, נבין מה הסכום, מאיפה הכסף ואיפה זה עומד, בסדר? כי אנחנו יודעים גם שהרבה פעמים בתוך השיח האמורפי יש דיס-אינפורמציות שזזות. תקבל תשובה מדויקת, אנחנו נבדוק את זה. לגבי העניין של מתווה פתיחת שנת הלימודים במגזר החרדי, קודם כול, מאוד חשוב לי לומר לך שאנחנו שוחחנו עם ראשי המערכת החרדית. אנחנו דיברנו בעצם עם ראשי המוסדות במגזר החרדי, הסברנו להם מה המתווה וקיבלנו את אישורם והסכמתם. הרעיון בעצם הוא שאנחנו מחזירים את הילדים לשגרת לימודים בצורה מבוקרת. עיקר הטיפול וההתייחסות יהיו באמצעות ניטור ומניעה, זאת אומרת, יותר בדיקות, בידוד של מאומתים. הפיילוט מתייחס לעניין של זמן הבידוד, משך הבידוד, לאותם אלה שבאו במגע. יש מדינות, אגב, שבכלל ללא מבודדות ילדים שנמצאים במגעים עם מאומת; יש כאלה שמבודדות למספר ימים מאוד מצומצם ובודקות כל יום. זאת אומרת, יש מודלים שונים. אנחנו ביקשנו להחיל מודל שמתייחס ל-48 שעות בידוד למי שבא במגע עם מאומת, בדיקה, ומי שיוצא שלילי, חוזר למערכת וממשיך להיבדק כל יום או כל יומיים במשך תקופה מסוימת, כדי שנבין שאין התפרצות בתוך אותו מוסד חינוך. אין מצב שהבדיקות יהיו על חשבון התלמידים. אגב, אני אמרתי את זה בצורה מאוד מפורשת לאורך כל הדרך. אני בכלל חושבת שילדים לא צריכים להיבדק על חשבונם. אם המדינה מטילה גזרה מסוימת היא צריכה לקחת אחריות על הגזרה הזאת. זו צריכה להיות אחריות שלנו כמדינה. אני בטח לא אכניס את הדבר הזה לתוך מערכת החינוך. זאת אחריות של המערכת לעשות את הבדיקות בצורה מבוקרת, אחראית. אנחנו צריכים לראות איך אנחנו מצמצמים את הפגיעה בילדים ומשאירים אותם כמה שפחות בבית – אני מדברת על הילדים במעגל שני, זאת אומרת, מי שבא במגע עם מאומת. אנחנו ישבנו עם מומחים, וחשוב לי שזה ייאמר: מי שהיו בדיונים של משרד החינוך יחד עם משרד הבריאות וקבע את המתווה שהבאנו לפתיחת שנת הלימודים היו רופאים, אנשים מעולם הרפואה, שנמצאים בשטח, והסכימו לחלופות שאנחנו הצגנו. בניטור נכון אנחנו יכולים לזהות מוקדי התפרצות ולטפל בהם בצורה ממוקדת. לא צריך לבודד כל כך הרבה ילדים. אני אתן לך נתון. יש מחקר שהתפרסם באוקספורד, ואגב, מאוד מתאים גם לנתונים שיש לנו ממדינת ישראל: 98% מקרב אלה שבודדו בעקבות מפגש או מגע עם מאומת יצאו שליליים, זאת אומרת, אלפים של ילדים נשארו לחינם בבית. אז קשה לי להגיד לחינם, כי כשאנחנו לא ידענו להתמודד עם זה אז היינו צריכים לנקוט משנה זהירות, אבל היום יש לנו הרבה יותר ידע, הרבה יותר כלים, ואנחנו יכולים לדאוג שהילדים יישארו במסגרת סדירה בלי לפגוע בבריאות שלהם, ובריאות שלהם לא רק בהיבט הפיזי – גם בהיבט הרוחני-נפשי. זה מה שאנחנו עושים אצלכם בא' באלול.