טיפול לקוי בתלונת התעללות בפעוטות

היבט נוסף – חוק המצלמות הוכנס לתוקף חרף ניסיונות בוטים וקשים בתחילת הקדנציה לנסות לדחות אותו בשנתיים. אני רוצה לומר לכם, חבריי חברי הכנסת, מקץ כמה חודשים, ב-4,000 מעונות יש כבר מצלמות. זאת מהפכה. ושלא יובן לא נכון – המצלמות לא מחליפות את הסטנדרטים והפיקוח, והסטנדרטים והפיקוח זה לא במקום המצלמות, אבל יחד עם זאת, השימוש במכלול הכלים של המשרד בהחלט יוכל להגביר את מערכת ההגנה על אותם ילדים. כמובן שהצעד הנוסף שעלה בידינו לקדם בזכות חברי הכנסת והוועדה לזכויות הילד – גם כאן לא יצאנו עם כל מה שרצינו, אבל אני חושב שיש שיפור משמעותי מבחינת יציקת תוכן לתוך חוק הפיקוח הכללי, וזה כמובן קידום התקנות והגדרת סטנדרטים לפחות בחלק מהקריטריונים שקבע החוק הכללי. לעניין ההערה שציינת, חבר הכנסת כץ, יודגש שהעמותה נמצאת בקשר ישיר ושוטף עם גורמים בכירים באגף מעונות יום. אני יודע שהם נמצאים בקשר הדוק גם איתך – וטוב שכך – וגם עם חברי כנסת אחרים. היא עוזרת לנו גם לקבל אינדיקציות הרבה יותר טובות לגבי דברים שקורים בשטח. אני רוצה לתקן שני דברים שהונחו בעצם דבריך: 1. עצם זה שהמשרד לא מעדכן את העמותה ואת מי שדיווח, מטעמים חוקיים של הגבלה שקובע החוק, לא אומר שאין התקדמות ואין פעולה נחרצת של בדיקה ואכיפה; 2. המעורבות של המשטרה היא דבר מבורך שגם מוכיח את מידת הרצינות שבה המשרד מתייחס לתלונות מהסוג הזה. זאת אומרת, מרגע שקם חשד לפגיעה בילד, אין לנו ברירה זולת לערב את המשטרה, והיא שמובילה את החקירה. לאחר שמתקבל דיווח חריג במעון, גורמי המקצוע בוחנים בהתאם לנסיבות את הצפייה במצלמות, ואני אומר בצורה ברורה: אם יש חשד ולו הקל ביותר שיש פגיעה בילד, פותחים את המצלמות. אבל הפעולה של הפיקוח, אופיר, היא לא ישר ללכת למצלמות ולפתוח את זה ובזה תמה הבדיקה. לפעמים אתה גם רוצה לעשות את הדברים – ואני לא יכול להרחיב פה – בצורה שהיא קצת יותר מתוחכמת ושלא מסגירה את פעולת הבדיקה של מה שאתה עושה. אני מדגיש שוב: אם יש חשד לפגיעה בילד, ה-default שלנו זה ללכת למשטרה. זה נוהל מעוגן שקבענו יחד עם המשטרה, והיא שמובילה את החקירה; היא שניגשת ראשונה למצלמות כדי שאנחנו לא נשבש, חלילה, את החקירה. בבקשה. תודה, חבר הכנסת כץ. אז אני רוצה להדגיש בפעם השלישית שבמקרים שבהם יש פניות שמעלות חשד להתעללות בפעוטות, אז בעצם – – – – אנחנו מעבירים כמעט באופן ישיר את הטיפול בבדיקה ובחקירה למשטרה, אבל אנחנו לא מתנתקים מהאירוע. זאת אומרת, כאשר ניגשים למצלמות וכאשר מתבצעות הבדיקה והחקירה בגן, הן נעשות בדרך כלל בצורה משולבת, ורק מי שמוביל את החקירה – למשל, בהקשר של המצלמות, מי שניגש אליהם זה המשטרה. גם אם יש מקרה, למשל, שמפקח מגיע לגן ויש איזה מצב שהוא עמום – אתה לא יודע; המפקח מגיע, בודק את האקלים בגן, עושה כנראה תשאול כזה או אחר עם ההורים, עם הסביבה, עם כל מי שאפשר, וכן, הוא גם ניגש למצלמות, אבל הוא לא רשאי לקחת את הסרט של המצלמות. לכן – אתה רוצה שתהיה גישה גם למפקחים. המפקחים של משרד העבודה והרווחה לא מייתרים כמובן את עבודת המשטרה, והמשטרה לא מייתרת את עבודת המפקחים. הם פועלים בהרמוניה ובשיתוף פעולה. לגבי דיווח של ההורים – חד-משמעית כן. כאשר יש סכנה ברורה לילדים, זאת אומרת, אם הוגשה תלונה במשטרה – אז אני לא זוכר מקרה שבו הוגשה תלונה במשטרה שהיה בה ממש והגן לא נסגר באותו יום או ביום למחרת. כמובן שלא יהיה בשום פנים ואופן מצב שבו ממשיכה להתקיים חקירה – ואנחנו יודעים שהידיים של המשטרה עמוסות ואף פעם לא חסרה שם עבודה – אף פעם לא יקרה מצב שבו בגלל שחקירה עדיין מתנהלת, הורים ממשיכים לשלוח את הילדים שלהם לגן, וחס וחלילה מתמשכת הפגיעה. אני אומר לכם את זה גם כשר האחראי, גם כאזרח המדינה וגם כאבא לילד בן שנתיים שזה בערך הסיוט הכי גדול שלו. אני שוב רוצה לומר לכם: אני מודה גם לאלוהים וגם לכם, חברי הכנסת, שהיה בי ובכם העוז, הכוח והנחישות להוביל מהלכים אמיצים ונדרשים בתחום הזה. השופט חשין, זיכרונו לברכה, אמר פעם שחסרי הישע לא יודעים לזהות רוע, ולכן גם לא יודעים להתגונן מפניו. התפקיד שלנו כחברה הוא לספק להם את אותה הגנה. זה לא משנה אם אלה ילדים בני שנתיים, קשישים סיעודיים שחוטפים מכות בבתי אבות או בעלי חיים שנקשרים לרכב ונגררים ועוברים התעללות. אני מקווה שהדבר הזה, הרוח הזאת, הגישה הזאת, ימשיכו ללוות את הפעולה גם בממשלה הבאה וגם בכנסת הבאה. זה באמת אחד הנושאים החשובים ביותר. תודה. התחלת לצטט מהמקורות היהודיים. זה יפה, אוסאמה. תודה רבה לשואלים, חבר הכנסת סעדי וחברת הכנסת אלהרר. ראשית – לשאלות של חבר הכנסת סעדי. גם אני בהחלט מודה לך על שיתוף הפעולה ועל כך שהיית מורה הדרך שלי לבעיות ולאתגרים בחברה הערבית. בוודאי לא הצלחנו לטפל בכולן, אפילו לא ברובן. אני חושב שהצלחנו להביא מזור וברכה לחלק גדול מהאנשים, בעיקר בתקופה הקשה הזאת. לגבי העובדים הסוציאליים, ראשית אני מזכיר לכם שלמרות השנה הקשה הזאת הצלחנו להביא הישג היסטורי: הסכם שכר לעובדים הסוציאליים. זאת הבמה הנכונה, אני חושב, לברך אותם על עבודה יוצאת דופן בתקופת הקורונה, עם הרבה מאוד מסירות ומקצועיות. אני אומר לכם, אנשים סיימו את המשמרת שלהם בשעה 16:00, 17:00, הניחו את העבודה שלהם ויצאו לחלק מזון לנזקקים ולאנשים שהיו בסגר. באמת, הרבה הרבה גאווה להוביל את היחידה המובחרת הזאת. כאמור, בזכות האיגוד וגם בזכות שיתוף פעולה של משרד האוצר, הצלחנו להביא לשיפור משמעותי גם בתנאי השכר וההעסקה וגם, בפעם הראשונה, המדינה לוקחת אחריות על תחום האבטחה של לשכות הרווחה בהיקף של 70–80 מיליון שקל בשנה, כך שאני מקווה שהאירועים האלה של תקיפה כזאת או אחרת, בזויה, של עובד סוציאלי שעושה את עבודתו – הדבר הזה ייפסק. אתה, חבר הכנסת, שאלת על העניין הפרופסיונלי. אנחנו רוצים לשמור על שני דברים: לאפשר לכמה שיותר עובדים סוציאליים בפוטנציאל, שעברו הכשרה נאותה, להיכנס לשוק העבודה, ומאידך גיסא לשמור על הרמה המקצועית כמו שצריך. אנחנו אכן קיימנו ישיבה אחת או שתיים. אני יכול להגיד לך שבשנה האחרונה אושרה הכרה של לא מעט מוסדות בחו"ל, כך שמי שלמד בהם רשאי לעסוק במקצוע העבודה הסוציאלית. לצערי, עם ירדן, ואם אני זוכר נכון זה היה גם עם הרשות הפלסטינית, אני לא בטוח, זה עדיין לא נפתר. אני בהחלט מוכן להרים את הכפפה ולעשות ישיבה נוספת יחד איתכם, עם חברי הרשימה המשותפת ומי שיחפוץ בכך מבני ובנות הבית, יחד עם גלית מבורך. ננסה להביא את הדברים לעמק השווה. לפחות תוכלו לקבל דיווח היכן הדברים עומדים, ונתקדם משם. לגבי הפיגומים. קודם כול, אוסאמה, אני רוצה להגיד לך שבשנה האחרונה הצלחנו להוריד, אם אני זוכר נכון – אני לא רוצה לנקוב במספר, כדי שלא יתפסו אותי על האחוז, אבל בצורה ניכרת מאוד את מספר תאונות הבנייה ואת מספר ההרוגים בשנת 2020. עכשיו יגידו לי: זה קורונה, לא קורונה. בשנת הקורונה המשיכו לבנות. הבנייה לא נעצרה, ואני מאוד שמח על זה. צריך לשבח גם את התאחדות הקבלנים, את איל בן-ראובן ואת היושב-ראש ראול סרוגו, שעושים פעולה נחושה כדי לרתום את הקבלנים כולם, בשותפות עם הממשלה, להביא למצב שבו נמגר לחלוטין את התופעה הזאת. הפיגומים זה באמת בטן רכה בענף הבנייה. לא נתאר פה את כל ההיסטוריה, מפאת קוצר הזמן, אבל אנחנו נמצאים במקום שמכון התקנים, למרות עמדתו הראשונית, אישר תקנים ראשונים לפיגומים, תקן ישראלי. זאת אומרת, למעשה, כדי להכניס את הדבר לתוקף נדרשת חתימה של השר. אני מתכוון לעשות את זה, אבל קודם, לפי החוק, אנחנו חייבים להיות בהליך של שימוע ציבורי. אנחנו נמצאים בהליך הזה עכשיו, ואני מאמין שבתוך זמן קצר נוכל לחתום על הצו ולהביא לסטנדרט חדש בענף הזה, שיוכל לשמור בצורה הרבה יותר טובה על החיים של הפועלים. אני רק אזכיר לכם שיש גם ההיבט של הפרנסה. יש לא מעט קבלני שיפוצים, גם יהודים וגם ערבים, שכבר רכשו ציוד. אני ביקשתי מהמשרד שלי לבוא בדברים עם הנציגות של אותם קבלנים כדי לראות אם נוכל באיזשהו אופן להכניס את התקנות, אולי בצורה מדורגת, כך שלא תביא לשבירת מטה לחמם של כל כך הרבה קבלני פיגומים. אם נוכל לחסוך את כאב הלב הזה, אז עדיף לעשות את זה. לגבי השאלה של חברת הכנסת אלהרר, אחת הפעולות הראשונות שעשינו – קודם כול צריך להגיד מאיפה התחלנו: באמת לא היה למשרד מושג איפה נמצאים המעונות במדינת ישראל. עם יד על הלב, יום אחד יצאתי לסיור פה, בירושלים, לסיור פתע, לראות מעון. הגעתי לבניין – למטה היה מוסך; לא היה שם לא מעון, לא גן ולא פעוטון, לא היה שם שום דבר. בניירת של המשרד היה רשום שיש שם מעון. לשמחתי, זה היה בשבוע או בשבועיים הראשונים, כך שהדבר הראשון שהורינו לעשות זה להתחיל במבצע רישום והסדרה של כל המעונות במדינת ישראל. אנחנו נמצאים היום בנקודת זמן אחרת לחלוטין. אני לא יכול להתחייב שסיימנו את המלאכה בתחום הזה, קארין, אבל אני בהחלט יכול לומר בצורה די בטוחה ש-80%, 90% מהמעונות, אם לא יותר – אני בעצם מפחית; אני חושב שהרבה יותר – המעונות רשומים – – – אני מעריך שכבר הצלחנו להגיע לרישום מסודר של למעלה מ-90%, וגם יש מעקב תזכרו את הנתון שאמרתי קודם: ב-2019 היו בסך הכול 300 ביקורות במעונות. ב-2020 הצלחנו להוציא לפועל למעלה מ-4,000 ביקורות – סליחה, סליחה, התבלבלתי עם המצלמות; כן, 3,500 ביקורות, זה פי עשרה. זאת אומרת, בכל ביקור כזה אתה כבר מגיע למקום, אתה יודע אם יש מקום, אם אין מקום, מה הסטנדרטים, מה לא הסטנדרטים. בזכות המהלך של הפיקוח, של התקנות, אני חושב שגם בהיבט הזה – כמובן, בגלל החובה להוציא אישור ראשוני וכל המנגנון שקבוע בחוק, גם בהיבט של הרישום וההסדרה של המעונות זה ייתן לנו – – – אנחנו הגענו לכל המקומות האלה ורשמנו אותם. קארין, אנחנו היינו בנקודה שבה לא הייתה מערכת רישום במשרד ולא היו פקחים. הם הלכו לחלק מהמעונות, אבל מסתבר שהיו מאות מקומות שבהם היה רישום של מעון ולא היה שם באמת מעון ולהפך – היו מקומות שבהם היו מעונות ולא היה רישום. הדבר הזה – אני חושב שאחרי חצי שנה הצלחנו לעמוד במשימה, והיום יש לנו תמונת מצב מצוינת לגבי הרישום של המעונות ובאילו סטנדרטים הם עומדים. תודה רבה. כ תודה. תודה רבה.