חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים (תיקון מס' 4), התשע"ז-2017

חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים, התשס"א–2000 (להלן – החוק), קובע כי מי שעיסוקו בהספקת מוצר או שירות ציבורי או בהפעלת מקום ציבורי, לא יפלה בהספקת המוצר או השירות הציבורי, מחמת עילות הפליה שונות המנויות בחוק, ובהן גזע, דת, מין ולאום. עוד קובע החוק כי מעשה או מחדל הבא בגדר הפליה כאמור הוא עוולה נזיקית ועבירה פלילית. תיקון מס' 4 לחוק (חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים (תיקון מס' 4), התשע"ז–2017), נועד למנוע הפליה בהספקת מוצר או שירות ציבורי או בהפעלת מקום ציבורי מחמת מקום מגורים, וזאת על ידי הוספת עילה זו לעילות ההפליה האסורות. ואולם, הבחנה שעורכת רשות מקומית בין תושביה ובין מי שאינם תושביה לא תיחשב כהפליה אסורה מחמת מקום מגורים כאמור, אם הדבר נעשה במידה הנדרשת לביצוע תפקידיה של הרשות המקומית או להפעלת סמכויותיה לטובת תושביה, והכול בכפוף להוראות כל דין. תיקון מס' 4 לחוק כולל גם תיקון עקיף לחוק הגנת הצרכן, התשמ"א–1981, שנועד לאסור על בתי עסק להטעות צרכנים לגבי המקום שאליו יסופק הנכס או השירות, לרבות לגבי הספקת הנכס או השירות לאזור יהודה ושומרון. לפי התיקון האמור, מקום הספקת הנכס או השירות ייחשב כעניין מהותי בעסקה שלגביו חל איסור הטעיה כאמור בחוק הגנת הצרכן. כמו כן, נקבע כי אם העוסק הטעה את הצרכן בעניין המקום שאליו יסופק הנכס או השירות, ולא סיפק את הנכס או השירות למקום שהוסכם ביניהם לאחר שהצרכן ביקש זאת, בית המשפט יהיה רשאי לפסוק לטובת הצרכן פיצוי שאינו תלוי בנזק (פיצוי לדוגמה) בסכום שלא יעלה על 10,000 ש"ח.