חוק תשלום קצבאות לחיילי מילואים ולבני משפחותיהם (תיקון מס' 7), התשע"ו-2016

חוק תשלום קצבאות לחיילי מילואים ולבני משפחותיהם, התשס"ב–2002, נחקק על רקע פער שנוצר בין חיילי המילואים למשרתי הקבע, בכל הנוגע לתשלומים הניתנים במקרה של פגיעה או מוות עקב השירות. החוק קובע כי בנוסף על התגמולים הניתנים לחיילי מילואים שנפגעו במהלך שירותם ולבני משפחותיהם מכוח חוקי השיקום, תשולם להם קצבה נוספת, אם לא היו להם הסדרים פנסיוניים וביטוחיים שנתנו לכך מענה. לפי שיטת החישוב הישנה, בשלב ראשון נבדקה התאמת שכרו של החייל לתקרת השכר הקבועה בחוק, ואם שכרו היה גבוה ממנה, הוא הופחת עד לתקרה זו. מגובה התקרה הופחת הסכום שהחייל או שאריו היו זכאים לו מקופת גמל, ובהתאם לכך נקבע גובה הקצבה הסופי. שיטת חישוב זו פגעה בבעלי שכר גבוה (מעל 43 אלף ש"ח בחודש), שכן סכומי הזכאות מקופת הגמל קוזזו מתקרת השכר, ולא משכרם בפועל, שהיה גבוה יותר. תיקון החוק שינה את שיטת החישוב, כך שכעת ראשית מופחת מהשכר הסכום שחייל המילואים או שאריו זכאים לו מקופת הגמל, ורק לאחר מכן מופחת הסכום שנותר עד לתקרת השכר הקבועה בחוק. תיקון זה מיטיב עם בעלי שכר גבוה, אך אינו פוגע במשתכרים בשכר נמוך יותר. התיקון חל גם על מקרים שאירעו בעבר, אך רק על תשלומים שיינתנו ממאי 2016 ואילך. תיקון נוסף בהצעת החוק נוגע למועד תשלום הקצבה, וקובע כי הקצבה הראשונה תשולם החל מהחודש הראשון שלאחר החודש שבו נולדה העילה לקצבה. זאת, בשונה מהמצב שהיה נהוג לפני תיקון החוק, ובו שולמה הקצבה הראשונה החל מהחודש השני שלאחר החודש שבו נולדה העילה לקצבה.