חוק לתיקון פקודת הראיות (מס' 16), התשע"ו-2015

סעיפים 3 ו-4 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א–1971, (להלן – הפקודה) קובעים כלל לפיו בני זוג והורים וילדים אינם כשרים להעיד זה לחובת זה. אולם, סעיף 5 לפקודה קובע חריג לכלל, לפיו תתאפשר העדות במשפט פלילי בעבירות המנויות באותו סעיף, ביניהן עבירות אלימות, עבירות פגיעה בקטינים ובחסרי ישע, עבירות מין בתוך המשפחה ועבירות של הפרת צו הגנה. בתיקון לפקודת הראיות (מס' 16), התשע"ו–2015, נקבעו מספר תיקונים לסעיף 5 לפקודה. נקבע חריג נוסף לכלל האמור, לפיו אדם הבוחר להתלונן נגד קרובו, יהיה כשר וחייב להעיד נגדו, גם אם מדובר במשפט פלילי בעבירה שאינה מנויה בסעיף. הכשרות להעיד תקום רק מקום בו הקרוב בחר להגיש תלונה במשטרה, ולא במקרה שהוא מסר הודאה למשטרה כשזו ביקשה לגבות ממנו עדות. עוד נקבע כי החריג יחול בין אם הקרוב הגיש את התלונה הראשונה בעניין, ובין אם הוגשה כבר תלונה באותו עניין בידי אדם אחר וכן הובהר לגבי כלל החריגים כי הם חלים בין אם הקרוב הוא הנפגע בעצמו ובין אם לא. בנוסף, נוכח הוראות החלק הכללי של חוק העונשין, התשל"ז–1977 הקובעות כי כל דין החל על הביצוע העיקרי של העבירה חל גם על העבירות הנגזרות, בוטלה בסעיף ההוראה המפורשת לעניין ניסיון לביצוע העבירה, ובכך הובהר כי החריגים יחולו גם על ניסיון, על שידול, על ניסיון לשידול ועל סיוע לאותה עבירה כפי שקבוע בחוק העונשין כאמור. בנוסף, סעיף 8 לפקודה תוקן ונוספה בו הגדרה למונח "בן זוג". נקבע שהמנוח "בן זוג" כולל גם ידועים בציבור, אך אינו כולל את מי שחי בנפרד מבן זוגו ואינו מנהל עמו משק בית משותף מתוך כוונה לפרק את חיי המשפחה באופן קבוע, אף אם הם מתגוררים תחת קורת גג אחת. לבסוף, במסגרת התיקון האמור תוקן גם החוק לתיקון סדרי הדין (חקירת עדים) התשי"ח–1957. תוקן סעיף 2ג והורחבה בו הסמכות של בית המשפט להורות על מסירת עדות שלא מול נאשם, גם לעדות של קטין או חסר ישע נגד קרוב, לפי החריגים שבפקודת הראיות, אם נוכח בית המשפט שמסירת העדות בנוכחותו עלולה לפגוע בעד או בעדות. עדות שלא בנוכחות הנאשם, תימסר בנוכחות סנגורו ויחולו עליה הוראות החוק האמור החלות על מסירת עדות זו.